וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות, ואפי' על מצות תלמוד תורה שבדבור.
כי ע"י כל המצות שבדבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה.
ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה', הנה גם חכמת ה' בקרבו. מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו, מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפשט רמז דרוש סוד.
ולפי שבידיעת התורה, התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם - לכן נקראת בשם: לחם ומזון הנפש. כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש, ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחיה ויתקיים.
כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים - נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה, מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה. וזהו שכתוב[1]: "ותורתך בתוך מעי".
וכמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ד, פ"ג: שלבושי הנשמות בגן עדן - הן המצות. והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. וכמו שכתוב בזהר ויקהל, דף ר"י.
ו"לשמה", היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו. כמ"ש בפרע"ח.
[והמזון היא בחי' אור פנימי. והלבושים בחי' מקיפים.
ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה[2]: ש"תלמוד תורה שקול כנגד כל המצות" - לפי שהמצות הן לבושים לבד. והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת - שמתלבש בה בעיונה ולימודה. וכל שכן כשמוציא בפיו בדבור, שהבל הדבור נעשה בחינת אור מקיף. כמו שכתוב בפרי עץ חיים]: