אבל בבינוני, מאחר שמהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמסטרא אחרא, המלובשת בדמו ובשרו, לא נהפך לטוב, הרי היא היא האדם עצמו.
ואם כן, הוא רחוק מה' בתכלית הריחוק.
שהרי כח המתאוה שבנפשו הבהמית, יכול גם כן להתאוות לדברים האסורים, שהם נגד רצונו יתברך.
אף שאינו מתאוה לעשותם בפועל ממש חס ושלום, רק שאינם מאוסים אצלו באמת, כבצדיקים. כמו שנתבאר לעילל [פ' יב].
ובזה, הוא גרוע ומשוקץ ומתועב יותר מבעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים כנזכר לעיל.
וכמו שכתוב "ואנכי תולעת ולא איש וגו'".
[וגם, כשמתגברת בו נפשו האלהית לעורר האהבה לה' בשעת התפלה, אינה באמת לאמיתו לגמרי.
מאחר שחולפת ועוברת אחר התפלה כנ"ל ספי"ג]
ובפרט כשיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים, והפגם שעשה בעליונים, ושם הוא למעלה מהזמן, וכאלו פגם ונטמא היום ח"ו ממש.
ואף שכבר עשה תשובה נכונה?
הרי עיקר התשובה בלב, והלב יש בו בחי' ומדרגות רבות.
והכל לפי מה שהוא אדם, ולפי הזמן והמקום, כידוע ליודעים.
ולכן, עכשיו בשעה זו, שרואה בעצמו דלא סליק ביה נהורא דנשמתא, מכלל שהיום לא נתקבלה תשובתו, ועונותיו מבדילים.
או שרוצים להעלותו לתשובה עילאה יותר, מעומקא דלבא יותר.
ולכן אמר דוד וחטאתי נגדי תמיד.