וכל שלא הגיע לידי מדה זו, להלחם עם גופו, מלחמה עצומה כזו, עדיין לא הגיע לבחינת וערך מלחמת היצר, הבוער כאש להבה, להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'.
וכן בענין ברכת המזון, וכל ברכת הנהנין, והמצות בכונה, ואין צריך לומר כונת המצות לשמן.
וכן בענין עסק לימוד התורה, ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו, לפי טבעו ורגילותו, על ידי מלחמה עצומה עם גופו.
כי הלומד מעט יותר מטבעו, הרי זה מלחמה קטנה, ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש, דמקרי רשע גמור, אם אינו מנצח יצרו להיות נכנע ונשבר מפני ה'.
ומה לי בחינת סור מרע ומה לי בחינת ועשה טוב, הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ב"ה.
וכן בשאר מצות, ובפרט בדבר שבממון, כמו עבודת הצדקה וכה"ג.
ואפילו בבחי' "סור מרע", יכול כל איש משכיל, למצוא בנפשו, שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל, במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ"ל, ואפילו פחות מערך הנ"ל.
כגון, להפסיק באמצע שיחה נאה, או סיפור בגנות חבירו, ואפי' גנאי קטן וקל מאד, אף שהוא אמת.
ואפי' כדי לנקות עצמו.
כנודע מהא דאר"ש לאביו רבינו הקדוש, "לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתביה".
וא"ל "כלך מלה"ר".
[ע"ש בגמרא רפ"י דב"ב].
וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא.
ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו, שהוא מדאורייתא.
כמ"ש קדושים תהיו וגו' והתקדשתם וגו'.
וגם ד"ס חמורים מד"ת וכו'.
אלא שכל אלו וכיוצא בהן, הן מעוונות שהאדם דש בעקביו, וגם נעשו כהיתר, מחמת שעבר ושנה וכו'.
אבל באמת, אם הוא יודע ספר ומחזיק בתורת ה', וקרבת אלקים יחפץ, גדול עונו מנשוא, ואשמתו גדלה בכפלי כפליים, במה שאינו נלחם ומתגבר על יצרו, בערך ובחי' מלחמה עצומה הנ"ל, מאשמת קל שבקלים מיושבי קרנות הרחוקים מה' ותורתו.
ואין אשמתם גדולה כ"כ, במה שאינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה, מפני פחד ה' המבין ומביט אל כל מעשיהם, כאשמת כל הקרב הקרב אל ה' ואל תורתו ועבודתו.
וכמשארז"ל גבי אחר שידע בכבודי וכו'.
ולכן ארז"ל על ע"ה, ש"זדונות נעשו להם כשגגות":