ועל זה תיקנו ליתן שבח והודיה לשמו ית' בכל בקר, ולומר: אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירושתנו - כלומר: כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו, כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילנו אבותינו, הוא יחוד ה' האמיתי, אשר אפי' בארץ מתחת אין עוד מלבדו. וזו היא דירתו בתחתונים.
וז"ש רז"ל: תרי"ג מצות ניתנו לישראל בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה - כלומר כאלו אינה רק מצוה אחת, היא האמונה לבדה. כי ע"י האמונה לבדה יבא לקיום כל התרי"ג מצות.
דהיינו כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו ביחוד ה' בתכלית השמחה, כאלו לא היתה עליו רק מצוה זו לבדה, והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות - הרי בכח וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל התרי"ג מצות מבית ומחוץ.
וזהו שאמר: באמונתו יחיה - יחיה דייקא, כתחיית המתים דרך משל. כך תחיה נפשו בשמחה רבה זו. והיא שמחה כפולה ומכופלת, כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת ה' ודירתו אתו עמו.