פרק לה
והנה לתוספת ביאור תיבת "לעשותו".
וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים, וירידת נשמותיהם לעוה"ז. להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וס"א.
מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם, ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב, שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח.
כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה, היא בתקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה. רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנ"ל.
וא"כ למה זה ירדו נשמותיהם לעוה"ז ליגע לריק ח"ו, להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו?
ותהי זאת נחמתם לנחמם בכפליים לתושיה. ולשמח לבם בה' השוכן אתם בתוך תורתם ועבודתם.
והוא בהקדים לשון הינוקא [בזהר פ' בלק] על פסוק: "החכם עיניו בראשו".
"וכי באן אתר עינוי דבר נש כו'?
אלא קרא הכי הוא ודאי.
דתנן: לא יהך בר נש בגילוי' דרישא ארבע אמות.
מאי טעמא?
דשכינתא שריא על רישיה.
וכל חכם עינוהי ומילוי ברישיה אינון. בההוא דשריא וקיימא על רישיה.
וכד עינוי תמן, לנדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא. בגין דגופא דב"נ איהו פתילה, ונהורא אדליק לעילא.
ושלמה מלכא צוח ואמר: "ושמן על ראשך אל יחסר".
דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדאן טבאן.
וע"ד החכם עיניו בראשו" עכ"ל.