והנה, ענין השראת השכינה הוא, גילוי אלהותו ית', ואור א"ס ב"ה באיזה דבר.
והיינו לומר, שאותו דבר נכלל באור ה', ובטל לו במציאות לגמרי, שאז הוא ששורה ומתגלה בו ה' אחד.
אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי, אין אור ה' שורה ומתגלה בו.
ואף צדיק גמור שמתדבק בו באהבה רבה, הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת.
כי אמיתת ה' אלהים אמת, הוא יחודו ואחדותו שהוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש.
וא"כ זה האוהב שהוא יש ולא אפס, לית מחשבה דיליה תפיסא ביה כלל.
ואין אור ה' שורה ומתגלה בו, אלא ע"י קיום המצות שהן רצונו וחכמתו ית' ממש בלי שום הסתר פנים:
הגהה
(וכאשר שמעתי ממורי ע"ה, פי' וטעם למ"ש בע"ח: שאור א"ס ב"ה אינו מתייחד אפי' בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחלה בספי' חכמה.
והיינו משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת, שהוא לבדו הוא ואין זולתו. וזו היא מדרגת החכמה וכו'):