והנה, מצות התשובה מן התורה, היא עזיבת החטא בלבד.
(כדאי' בגמ' פ"ג דסנהדרין ובח"מ ססי' ל"ד לענין עדות)
דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם, לבל ישוב עוד לכסלה, למרוד במלכותו ית', ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו, הן במ"ע הן במל"ת.
וזהו עיקר פי' לשון "תשובה", לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו, לעבדו ולשמור כל מצותיו.
כמ"ש: "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וכו'".
ובפ' נצבים (דברים ל,ב) כתיב: "ושבת עד ה' אלקיך, ושמעת בקולו וכו' בכל לבבך וכו'".
"שובה ישראל עד ה' אלקיך וכו'" (הושע יד, ב)
השיבנו ה' אליך וכו'. (איכה ה, כא)
ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית.
ואפי' מי שעבר על כריתות ומיתות ב"ד, שגמר כפרתו היא ע"י יסורים.
היינו שהקב"ה מביא עליו יסורים.
(וכמ"ש: "ופקדתי בשבט וכו'", "ופקדתי" דייקא)
והיינו כשתשובתו רצויה לפניו ית', בשובו אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה, אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא, לעורר האהבה וחסד ה' למרק עונו ביסורים בעוה"ז.
וכמ"ש: (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'.
ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה, אף בכריתות ומיתות ב"ד.
רק הוידוי ובקשת מחילה.
כמ"ש בתורה: (במדבר ה, ז) והתודו את חטאתם וכו'.
ומ"ש ביואל: (ב, יב) "שובו עדי בכל לבבכם בצום ובבכי כו'"?
היינו לבטל הגזרה שנגזרה, למרק עון הדור ע"י יסורי' בארבה.
וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבא על הצבור.
וכמ"ש במגלת אסתר.
ומ"ש בספרי המוסר, ובראשם ספר הרוקח וס' חסידים: הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות ב"ד.
וכן למוציא זרע לבטלה, שחייב מיתה בידי שמים, כמ"ש בתורה גבי ער ואונן, ודינו כחייבי כריתות לענין זה?
היינו כדי לינצל מעונש יסורים של מעלה ח"ו.
וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו.
וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כ"א מיראה: