והנה, יעקב חבל נחלתו, (דברים לב, ט) כתיב.
על דרך משל כמו החבל שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה.
אם ימשוך אדם בראשו השני, ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון, כמה שאפשר לו להמשך.
וככה ממש, בשרש נשמת האדם ומקורה, מבחינת ה"א תתאה הנזכר לעיל.
הוא ממשיך ומוריד השפעתה, על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו, עד תוך היכלות הסטרא אחרא כביכול, שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו.
ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה, לכן הוא נוטל חלק בראש. ודי למבין.
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "אין בידינו לא משלות הרשעים וכו'" (אבות ד, טו).
"בידינו" דוקא.
כלומר בזמן הגלות, אחר החורבן.
וזוהי בחינת גלות השכינה, כביכול להשפיע להיכלות הסטרא אחרא, אשר שנאה נפשו יתברך.
וכשהאדם עושה תשובה נכונה, אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו.
כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה.
וזהו תשוב ה"א תתאה מבחי' גלות.
וכמ"ש "ושב ה' אלקיך את שבותך" (דברים ל, ג).
כלומר, עם שבותך.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "והשיב לא נאמר וכו'" (מגילה כט, א):