ומ"ש, "וחטאתי נגדי תמיד"?
אין המכוון, להיות תמיד עצב, נבזה, ח"ו.
דהא כתיב בתרי', "תשמיעני ששון ושמחה וכו', ורוח נדיבה תסמכני וכו'".
ומשום שצ"ל כל ימיו בתשובה עילאה, שהיא בשמחה רבה כנ"ל.
אלא "נגדי" דייקא.
כמו, "ואתה תתיצב מנגד". "מנגד סביב לאהל מועד יחנו", ופרש"י מרחוק.
והמכוון רק, לבלתי רום לבבו, ולהיות שפל רוח בפני כל האדם, כשיהיה לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'.
ואדרבה לענין השמחה, יועיל זכרון החטא ביתר שאת, בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות, בין מן השמים בין ע"י הבריות, בדיבור או במעשה.
(וזו עצה טובה, להנצל מכעס, וכל מיני קפידא וכו').
וכמארז"ל, "הנעלבים, ואינן עולבין, שומעי' חרפתם, ואין משיבי', עושים מאהבה, ושמחי' ביסורי' וכו'"
וכל המעביר על מדותיו, מעבירי' לו על כל פשעיו: