והנה מודעת זאת, דיש ב' מיני דו"ר:
הראשונות, הן הנולדות מהתבונה והדעת בגדולת ה', ובדברים המביאין לידי אהבת ה' ויראתו.
והאחרונות, הן הבאות אחר כך מלמעלה, בבחי' מתנה.
וכמ"ש במ"א ע"פ: "עבודת מתנה אתן את כהונתכם", שהיא מדת אהבה. וכן הוא ג"כ ביראה.
והנה ודאי אין ערוך כלל בין הראשונות שהן תולדות השכל הנברא לגבי האחרונות שהן מהבורא ית"ש.
ולכן הן הן הנקראות בשם: "אמת", כי חותמו של הקב"ה אמת, שהוא אמת האמיתי. וכל האמת שבנבראים, כלא חשיבי קמיה.
אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה'?
הנה הוא על ידי שיעורר רחמים רבים לפני ה', על הניצוץ שבנפשו. שהיא מדתו של יעקב, מבריח מהקצה אל הקצה. דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה. להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך. וכמ"ש: "כי אשב בחשך ה' אור לי". וזהו: "כי גבר עלינו חסדו כו'".
אך התעוררות ר"ר לפני ה', צ"ל ג"כ באמת. וגם כשהוא באמת שלו, איך יוכל על ידי אמת שלו לעורר רחמים עליונים מאמת ה'?
אך העצה לזה היא מדת הצדקה, שהיא מדת הרחמים על מאן דלית ליה מגרמיה, להחיות רוח שפלים כו'. ובאתעדל"ת אתעדל"ע, "ה' מעורר ישנים ומקיץ נרדמים". הם בחי' רחמים רבים וחסדים עליונים הנעלמים, לצאת מההעלם אל הגילוי, והארה רבה, לאור באור החיים אמת ה' לעולם.
(וזה) [וזהו] לשון "זריעה" הנאמר בצדקה. להצמיח אמת העליון, אמת ה'. ובפרט בצדקה וחסד של אמת שעושים עם אה"ק תובב"א, לקיים מ"ש: "אמת מארץ תצמח". על ידי זריעת הצדקה בה, וחסד ור"ר הנאספים ונלקטים לתוכה - הם מעוררים ג"כ חסדים עליונים, הצפונים ונעלמים (בנ"א בה). כמ"ש: "אשר צפנת כו'", לכוננה ולהקימה.
וז"ש: "בצדקה תכונני":