והנה עיקר התשובה הוא בלב, כי על ידי החרטה מעומקא דלבא, מעורר עומק אור העליון הזה.

אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות, עליונים ותחתונים, צריך אתעדל"ת ממש, בבחי' מעשה.

דהיינו מעשה הצדקה וחסד בלי גבול ומדה.

דכמו שהאדם משפיע רב חסד, פי', ח"ס דלי"ת. דהיינו לדל ואביון, דלית ליה מגרמי' כלום, ואינו נותן גבול ומדה לנתינתו והשפעתו. כך הקב"ה, משפיע אורו וטובו, בבחי' חסד עילאה, הנק': רב חסד, המאיר בבחי' א"ס בלי גבול ומדה, תוך העולמות עליונים ותחתונים. שכולם הם בבחי' דלי"ת אצלו יתברך, דלית להון מגרמיהון כלום, וכולא קמיה כלא חשיבי. ועי"ז נתקנו כל הפגמים, שפגם האדם בעונותיו למעלה, בעולמות עליונים ותחתונים.

וז"ש: "עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח^[1]. לפי שהקרבנות הן בבחי' שיעור ומדה וגבול. משא"כ בצדקה, שיוכל לפזר בלי גבול לתקן עונותיו.

ומ"ש: "המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש"? - היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי, לתקן כל הפגמים למעלה.

אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב.

"וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" כתיב.