והנה אתערותא דלעילא לעורר גילוי הארה רבה והשפעה עצומה הנ"ל, מאור א"ס ב"ה, לעשות שלום הנ"ל, היא באתערותא דלתתא.
במעשה הצדקה, והשפעת חיים חן וחסד ורחמים, למאן דלית ליה מגרמי' כלום, ולהחיות רוח שפלים כו'.
ומודעת זאת מה שאמרו רז"ל על העוסק בתורה לשמה: "משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה".
פמליא של מעלה - הם השרים והמדות הנ"ל, שהן ההיכלות עליונים בעולם הבריאה, שבזוה"ק.
ופמליא של מטה - הן ההיכלות התחתונים, ובפרט עוה"ז השפל, המעורב טוב ורע מחטא אדם הראשון, והרע שולט על הטוב.
כמ"ש: "אשר שלט האדם באדם כו'". "ולאום מלאום יאמץ".
וכנראה בחוש באדם התחתון, הנקרא בשם עולם קטן, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך ח"ו.
ואין שלום בעולם עד עת קץ, שיתברר הטוב מהרע, לידבק בשרשו ומקורו מקור החיים ב"ה.
ואזי: "יתפרדו כל פועלי און", ורוח הטומאה יעבור מן הארץ, כשיתברר מתוכו בחי' הטוב המחייהו.
ובירור זה יהיה ג"כ ע"י גילוי אלקותו למטה, בהארה רבה והשפעה עצומה.
כמ"ש: "כי מלאה הארץ דעה את ה'". "ונגלה כבוד ה' כו'".
וזהו בכללות העולם לעתיד.
אך באדם התחתון, בכל עת מצוא, זו תפלה, או שאר עתים מזומנים, להתבודד עם קונו. כ"א לפי מעשיו - זוכה למעין בירור זה, ע"י עסק התורה לשמה, וכן ע"י הצדקה.
כמ"ש: "ר"א יהיב פרוטה לעני, והדר מצלי, דכתיב "אני בצדק אחזה פניך"".
היא בחי' גילוי הארה והשפעת הדעת והתבונה, להתבונן בגדולת ה', ולהוליד מזה דו"ר שכליים, כנודע.
ועי"ז נברר הטוב לה', ונפרד הרע.
כמ"ש: "מצרף לכסף וכור לזהב, ואיש לפי מהללו".
פי', לפי הילולו את ה' בעומק הדעת, להוליד דו"ר, ככה נברר הטוב ונפרד הרע, כבירור ופירוד הסיגים מכסף וזהב במצרף וכור.