לא כנגד רבו,
כנגד רבו - אצל רבו, ומראה כאילו הם שוים:
ולא אחורי רבו"?
אחורי רבו - נמי יוהרא הוא:
ותניא, "רבי אליעזר אומר, המתפלל אחורי רבו.
והנותן שלום לרבו.
שלום לרבו - כשאר כל אדם, "שלום עליך", ולא אמר לו, "שלום עליך רבי":
והמחזיר שלום לרבו.
והחולק על ישיבתו של רבו.
והאומר דבר שלא שמע מפי רבו.
גורם לשכינה שתסתלק מישראל"?
שאני רבי ירמיה בר אבא, דתלמיד חבר הוה.
והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב, "מי בדלת?"
והיינו דקאמר ליה - אותו היום שהתפלל רב של שבת בערב שבת, אמר ליה רבי ירמיה, "מי בדלת" מן המלאכה? הואיל וקבלת עליך שבת בתפלתך:
אמר ליה, "אין, בדילנא".
ולא אמר, "מי בדיל מר?"
ולא אמר ליה מי בדיל מר - שמע מינה, תלמיד חבר הוי ליה:
ומי בדיל?
והאמר רבי אבין, "פעם אחת התפלל רבי של שבת בערב שבת, ונכנס למרחץ, ויצא, ושנה לן פרקין, ועדיין לא חשכה"?
לבית המרחץ - סלקא דעתך, לאחר שגזרו על הזיעה ועל הרחיצה בשבת.
כדאמרינן במסכת שבת בפרק כירה שהסיקוה, (דף מ, א).
אלמא אף על גב דצלי, לא בדיל מאיסורי שבת:
אמר רבא, ההוא, דנכנס להזיע.
אמר רבא להזיע - נכנס להזיע, מחמת חום בית המרחץ, ולא נתן עליו מים:
וקודם גזירה הוה.
וקודם גזרה - עד שלא גזרו על הזיעה.
ובכל דוכתא דאמרינן, "כדאמר רבא להזיע" כו', מהכא אמרינן:
איני?
והא אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי, לכברויי סלי?
לכברויי סלי - לעשן אותן בגפרית, לאחר שהתפלל של שבת בערב שבת:
ההוא, טעותא הואי.
טעותא הואי - לא קבל עליו תוספת שבת משעת תפלה מדעת, אלא יום המעונן היה, וכסבור חשכה, ואחר כך זרחה חמה:
וטעותא מי הדרא?
והא אמר אבידן, "פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, כסבורים העם לומר, 'חשכה הוא'.
ונכנסו לבית הכנסת, והתפללו של מוצאי שבת בשבת,
ונתפזרו העבים, וזרחה החמה.
ובאו ושאלו את רבי, ואמר, 'הואיל והתפללו, התפללו'"?
הואיל והתפללו התפללו - ולא הצריכם להתפלל משתחשך.
אלמא תפלה היא.
ואף על פי שלא הותרו במלאכה?
התם הוא דלא לעבור על דברי תורה.
אבל לענין תוספת, אף על גב דבטעות הוה, תוספת הוא על ידי תפלה.
הואיל ואמר תפלה, קבלה היא:
שאני צבור, דלא מטרחינן להו:
א"ר חייא בר אבין, רב צלי, של שבת בערב שבת.
רבי יאשיה מצלי, של מוצאי שבת בשבת.
"רב צלי של שבת בערב שבת", אומר קדושה על הכוס, או אינו אומר קדושה על הכוס?
ת"ש, "דאמר רב נחמן אמר שמואל, מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס.
והלכתא כוותיה".
"רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת", אומר הבדלה על הכוס, או אינו אומר הבדלה על הכוס?
ת"ש, "דאמר רב יהודה אמר שמואל, מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת, ואומר הבדלה על הכוס".
אמר ר' זירא אמר רבי אסי אמר ר' אלעזר א"ר חנינא אמר רב, בצד עמוד זה, התפלל ר' ישמעאל בר' יוסי, של שבת בערב שבת.
כי אתא עולא אמר, בצד תמרה הוה, ולא בצד עמוד הוה.
ולא ר' ישמעאל ברבי יוסי הוה, אלא ר' אלעזר בר' יוסי הוה.
ולא של שבת בערב שבת הוה, אלא של מוצאי שבת בשבת הוה:
תפלת הערב אין לה קבע: מאי אין לה קבע?
אילימא, דאי בעי, מצלי כוליה ליליא?
ליתני, "תפלת הערב, כל הלילה"?
אלא מאי "אין לה קבע", כמאן דאמר, "תפלת ערבית רשות".
דאמר רב יהודה אמר שמואל, "תפלת ערבית:
רבן גמליאל אומר, חובה.
ר' יהושע אומר, רשות".
אמר אביי, הלכה כדברי האומר חובה.
ורבא אמר, הלכה כדברי האומר רשות.
ת"ר, "מעשה בתלמיד אחד, שבא לפני ר' יהושע.
א"ל, "תפלת ערבית, רשות או חובה?"
אמר ליה, "רשות".
בא לפני רבן גמליאל.
א"ל, "תפלת ערבית, רשות או חובה?"
א"ל, "חובה".
א"ל, "והלא ר' יהושע אמר לי רשות?"
א"ל, המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש.
בעלי תריסין - חכמים המנצחים זה את זה בהלכה:
כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל.
"תפלת ערבית, רשות או חובה?"
א"ל רבן גמליאל, חובה.
אמר להם רבן גמליאל לחכמים, "כלום יש אדם שחולק בדבר זה?"
אמר ליה ר' יהושע, "לאו".
א"ל, "והלא משמך אמרו לי, רשות?"
אמר ליה, "יהושע, עמוד על רגליך, ויעידו בך".
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר.
"אלמלא אני חי, והוא מת, יכול החי להכחיש את המת. ועכשיו, שאני חי והוא חי.
היאך יכול החי להכחיש את החי?!"
היאך יכול החי להכחיש את החי - על כרחי אני צריך להודות, שאמרתי לו "רשות":
היה רבן גמליאל יושב ודורש, ור' יהושע עומד על רגליו.
עד שרננו כל העם, ואמרו לחוצפית התורגמן,
התורגמן - שהיה עומד לפני רבן גמליאל, ומשמיע לרבים את הדרשה מפי רבן גמליאל:
"עמוד!" ועמד.
עמוד - שתוק:
אמרי, עד כמה נצעריה וניזיל?
בר"ה
בראש השנה - במסכת ראש השנה, (דף כה, א), שאמר לו, "גוזר אני עליך, שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך":
אשתקד, צעריה.
אשתקד - שנה שעברה:
בבכורות.
בבכורות - במסכת בכורות (דף לו, א):
במעשה דר' צדוק, צעריה.
במעשה דרבי צדוק - בבכורות הוא.
רבי צדוק הוה ליה בוכרא, ואמר ליה רבן גמליאל לרבי יהושע, "עמוד על רגליך" כו', כי הכא:
הכא, נמי צעריה.
תא, ונעבריה.
תא ונעבריה - בואו ונעביר אותו מן הנשיאות:
מאן נוקים ליה?
נוקמיה לרבי יהושע?
בעל מעשה הוא.
בעל מעשה הוא - והוה ליה לרבן גמליאל צערא טפי:
נוקמיה לר' עקיבא?
דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות.
לית ליה זכות אבות - ודילמא עניש ליה רבן גמליאל:
אלא נוקמיה לר' אלעזר בן עזריה, דהוא, חכם, והוא עשיר, והוא עשירי לעזרא הוא.
"חכם", דאי מקשי ליה מפרק ליה.
"והוא עשיר", דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר, אף הוא אזל ופלח.
"והוא עשירי לעזרא", דאית ליה זכות אבות, ולא מצי עניש ליה.
אתו ואמרו ליה, "ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא?"
אמר להו, "איזיל ואימליך באינשי ביתי".
אזל ואמליך בדביתהו.
אמרה ליה,