היינו רבנן?
היינו רבנן - דקא סלקא דעתך, רבי יהודה פלג אחרון של מנחה אחרונה קאמר:
אלא מאי, עד, ולא עד בכלל?
אימא סיפא, "ושל מוספין, כל היום.
ר' יהודה אומר, עד שבע שעות".
ותניא, "היו לפניו שתי תפלות, אחת של מוסף ואחת של מנחה, מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף.
מתפלל של מנחה וכו' - רבנן לטעמייהו, דאמרי, "תפלת המוספים כל היום", כמו של מנחה.
הלכך תדיר קודם.
ורבי יהודה לטעמיה, דאמר "מוספין עד שבע שעות" ותו לא.
והויא לה מצוה עוברת.
ושל מנחה, יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:
שזו תדירה, וזו אינה תדירה.
רבי יהודה אומר, מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה.
שזו עוברת, וזו אינה עוברת".
אי אמרת בשלמא, "עד, ועד בכלל", היינו דמשכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי.
שתי תפלות בהדי הדדי - חצי האחרון של שעה שביעית, הוא זמן לשתיהן.
דהא אמר, "מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה":
אלא אי אמרת, "עד, ולא עד בכלל", היכי משכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי?!
היכי משכחת לה - הרי עבר זמן המוספים משעברה שעה ששית:
כיון דאתיא לה של מנחה, אזלא לה של מוספין?
אלא מאי, "עד, ועד בכלל"?!
קשיא רישא, מאי איכא, בין רבי יהודה לרבנן?
מי סברת, דהאי פלג מנחה, פלג אחרונה, קאמר?
פלג ראשונה, קאמר.
פלג ראשונה - של מנחה אחרונה, ועד בכלל.
ואף על גב דתנא יהב סימנא לפלג אחרונה, דקתני, "איזו פלג מנחה מאחת עשרה שעות חסר רביע", הכי קאמר כו':
והכי קאמר, "אימת נפיק פלג ראשונה, ועייל פלג אחרונה?
מכי נפקי י"א שעות חסר רביע".
אמר רב נחמן, אף אנן נמי תנינא.
אף אנן נמי תנינא - לרבי יהודה עד ועד בכלל:
"רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים.
שממאנין את הקטנה.
שממאנין את הקטנה - קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה.
דמדאורייתא, אין קדושיה כלום, שהרי קטנה אינה בת דעת.
ואת אמה, לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה, אלא לאב.
שנאמר, "את בתי נתתי לאיש הזה" (דברים כב, טז).
ומיהו, רבנן תקינו לה קדושין, להצריכה מיאון, כדי שישאוה, ולא תצא לזנות.
לפיכך, אם מיאנה לאחר זמן, ואמרה, "אי אפשי בו", יוצאת, ומותרת לכל אדם, ואינה צריכה הימנו גט.
והעיד רבי יהודה בן בבא, שפעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן בו.
כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות, אחת גדולה, וקדושיה קדושי תורה, ואחת קטנה, שאין קדושיה אלא מדרבנן.
ומת בעלה של גדולה בלא בנים, ונפלה לפני אחיו ליבום.
ונמצאת זקוקה לו מן התורה.
וזיקה זו, אוסרת את אשתו עליו, משום אחות זקוקה, שהיא כאחות אשתו.
ואמר רבי אליעזר במסכת יבמות, (דף ק"ט, א) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה, ותעקור קדושיה למפרע, ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות, כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה.
דתנן, "נושאין על האנוסה ועל המפותה" (יבמות דף צז, א).
והעיד רבי יהודה בן בבא, ביום שנשנית עדיות, שהלכה כרבי אליעזר:
ושמשיאין את האשה על פי עד אחד.
על פי עד אחד - שאמר לה מת בעלך במדינת הים (יבמות דף קכב, א):
ועל תרנגול שנסקל בירושלים, על שהרג את הנפש.
שנסקל תרנגול - שניקר קדקדו של תינוק, במקום שהמוח רופף, וניקב את מוחו.
וסקלוהו, כמשפט שור שנגח את האדם.
דכתיב "השור יסקל" (שמות כא, כח).
וגמרינן בגזרה שוה, שור שור משבת, לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור (בבא קמא דף נד, ב):
ועל יין בן ארבעים יום. שנתנסך על גבי המזבח.
ועל יין בן ארבעים יום - שיצא מכלל יין מגתו, ובא לכלל יין גמור. וקרינן ביה, "נסך שכר" (במדבר כח, ז):
ועל תמיד של שחר, שקרב בארבע שעות".
בארבע שעות - ותו לא.
אלמא כרבי יהודה סבירא ליה.
וקאמר, "בארבע שעות", אלמא לרבי יהודה עד ועד בכלל:
ש"מ, "עד, ועד בכלל".
ש"מ.
אמר רב כהנא, הלכה כרבי יהודה,
הלכה כרבי יהודה - דמתניתין.
דאין תמיד של שחר קרב, לאחר ארבע שעות.
והוא הדין לתפלה:
הואיל ותנן בבחירתא כוותיה:
בבחירתא - עדיות קרי בחירתא, שהלכה כאותן עדיות:
ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות: מאן תנא להא דתנן?
"(שמות טז, כא) 'וחם השמש, ונמס', בארבע שעות.
אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?
כשהוא אומר, (בראשית יח, א) 'כחום היום', הרי שש שעות אמור.
כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור - כלומר, מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו, ואמר "והוא יושב פתח האוהל כחום היום", ולא אמר, "כחום השמש".
אלא, "היום" משמע, כל המקומות חמין, בין חמה בין צל, הוא מדבר בשעה ששית:
הא מה אני מקיים, 'וחם השמש, ונמס'?
הא מה אני מקיים וחם השמש - דמשמע השמש חם והצל צונן:
בארבע שעות".
בארבע שעות - דאילו קודם ארבע שעות, אף השמש צונן:
מני, לא רבי יהודה, ולא רבנן?
מני - הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא.
דהא כתיב, "וילקטו אותו בבקר בבקר, וחם השמש ונמס" הנותר,
ומדמוקי, "ונמס" בארבע שעות, מכלל דלאו זמן לקיטה הוא, ולאו בקר מיקרי:
אי רבי יהודה, עד ארבע שעות נמי צפרא הוא?
ארבע שעות נמי צפרא הוא - דהא אמרת, "עד ועד בכלל".
וגבי תמיד כתיב, "תעשה בבקר":
אי רבנן, עד חצות נמי צפרא הוא?
אי בעית אימא רבי יהודה, אי בעית אימא רבנן.
אי בעית אימא רבנן, אמר קרא, "בבקר, בבקר", חלקהו לשני בקרים.
לשני בקרים - שלא היו לוקטים אלא בשלש שעות ראשונות, שהוא בקר ראשון:
ואי בעית אימא רבי יהודה, האי "בקר" יתירא, להקדים לו שעה אחת.
דכולא עלמא מיהא, "וחם השמש, ונמס", בארבע שעות.
מאי משמע?
אמר רבי אחא בר יעקב, אמר קרא, "וחם השמש, ונמס".
איזו היא שעה, שהשמש חם והצל צונן?
הוי אומר בארבע שעות:
תפלת המנחה עד הערב וכו': אמר ליה רב חסדא לרב יצחק, התם אמר רב כהנא, "הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא, כוותיה".
התם אמר רב כהנא - גבי תפלת השחר:
הכא, מאי?
אישתיק, ולא אמר ליה ולא מידי.
אמר רב חסדא, נחזי אנן.
מדרב מצלי של שבת בערב שבת, מבעוד יום,
של שבת בערב שבת - שקבל עליו שבת מבעוד יום:
ש"מ הלכה כרבי יהודה.
שמע מינה - כרבי יהודה סבירא להו, דאמר, מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה, ועייל ליה זמן תפלת ערבית:
אדרבה?
מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה?
השתא דלא אתמר הלכתא, לא כמר ולא כמר.
דעבד כמר, עבד. ודעבד כמר, עבד.
רב איקלע לבי גניבא, וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב.
וסיים רב, ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה.
ולא פסקיה לצלותיה - כלומר, לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל, לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו:
שמע מינה, תלת.
שמע מינה, מתפלל אדם של שבת בערב שבת.
ושמע מינה, מתפלל תלמיד אחורי רבו.
ושמע מינה, אסור לעבור כנגד המתפללין.
מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי.
דאמר רבי יהושע בן לוי, "אסור לעבור כנגד המתפללין".
איני?
והא רבי אמי ורבי אסי חלפי?
רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי.
ורבי ירמיה היכי עביד הכי?
והא אמר רב יהודה אמר רב, "לעולם אל יתפלל אדם