דלמא מעברין לך!
מעברין לך - יורידוך מן הנשיאות, בשביל אחר:
הכי גרסינן - דלמא מעברין לך:
אמר לה, "[לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא, ולמחר ליתבר".
אמר לה יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר - ולא גרסינן מעלין בקדש:
כסא דמוקרא - כוס זכוכית יקרה, שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א.
ואומרים בני אדם במשל הדיוט, יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו, ואם ישבר, ישבר:
אמרה ליה, "לית לך חיורתא"!
לית לך חיורתא - אין לך שערות לבנות של זקנה, ונאה לדרשן, להיות זקן:
ההוא יומא, בר תמני סרי שני הוה.
אתרחיש ליה ניסא, ואהדרו ליה, תמני סרי דרי חיורתא.
שמונה עשר דרי חיורתא - שמונה עשרה שורות של זקנה:
היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה, "הרי אני כבן שבעים שנה", ולא "בן שבעים שנה".
תנא, "אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס".
שהיה ר"ג מכריז ואומר, "כל תלמיד, שאין תוכו, כברו, לא יכנס לבית המדרש".
ההוא יומא, אתוספו כמה ספסלי.
א"ר יוחנן, פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי, ורבנן.
חד אמר, אתוספו ארבע מאה ספסלי.
וחד אמר, שבע מאה ספסלי.
הוה קא חלשא דעתיה דר"ג.
קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל - כשראה שנתוספו היום תלמידים רבים, והיה דואג שלא יענש, במה שמנעם בימיו מלבא:
אמר, "דלמא ח"ו מנעתי תורה מישראל"!
אחזו ליה בחלמיה, חצבי חיורי, דמליין קטמא.
דמליין קטמא - כלומר אף אלו אינם ראויים:
ולא היא.
ההיא, ליתובי דעתיה, הוא דאחזו ליה.
תנא, "'עדיות', בו ביום נשנית".
וכל היכא דאמרינן, "בו ביום", ההוא יומא הוה.
ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש, שלא פירשוה.
תלויה - בספק, שלא פירשוה.
מתוך שרבו התלמידים, רב החדוד והפלפול:
ואף ר"ג לא מנע עצמו מבית המדרש, אפילו שעה אחת.
דתנן, "בו ביום, בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש.
אמר להם, 'מה אני לבא בקהל?'
א"ל ר"ג, 'אסור אתה לבא בקהל'.
א"ל ר' יהושע, 'מותר אתה לבא בקהל'.
א"ל ר"ג, 'והלא כבר נאמר (דברים כג, ד) 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה''?'
א"ל ר' יהושע, 'וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין?
כבר עלה סנחריב מלך אשור, ובלבל את כל האומות.
שנאמר, (ישעיהו י, יג) 'ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים'.
וכל דפריש מרובא פריש'.
אמר לו ר"ג 'והלא כבר נאמר (ירמיהו מט, ו) 'ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה'' וכבר שבו?!'
אמר לו ר' יהושע, 'והלא כבר נאמר (עמוס ט, יד) 'ושבתי את שבות עמי ישראל' ועדיין לא שבו?'
מיד התירוהו לבא בקהל".
אר"ג, הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לר' יהושע.
כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה, דמשחרן.
לאשיתא דביתיה דמשחרן - כותלי ביתו של רבי יהושע, שהיו שחורות:
א"ל, "מכותלי ביתך, אתה ניכר, שפחמי אתה".
שפחמי אתה - עושה פחמים.
ויש אומרים, נפח:
א"ל, "אוי לו לדור, שאתה פרנסו!
שאי אתה יודע בצערן של ת"ח, במה הם מתפרנסים, ובמה הם נזונים?"
אמר לו, נעניתי לך,
נעניתי לך - דברתי למולך יותר מן הראוי:
מחול לי!
לא אשגח ביה.
עשה בשביל כבוד אבא!
פייס.
אמרו, מאן ניזיל ולימא להו לרבנן?
אמר להו, ההוא כובס, אנא אזילנא.
שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא, "מאן דלביש מדא, ילבש מדא.
דלביש מדא - הרגיל ללבוש המעיל ילבש.
כלומר, הרגיל בנשיאות, יהיה נשיא:
ומאן דלא לביש מדא, יימר ליה למאן דלביש מדא, שלח מדך, ואנא אלבשיה?!"
אמר להו ר"ע לרבנן, "טרוקו גלי, דלא ליתו עבדי דר"ג ולצערו לרבנן".
א"ר יהושע, מוטב, דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו.
אתא, טרף אבבא.
א"ל, "מזה בן מזה, יזה.
מזה בן מזה - כהן בן כהן, יזה את מי חטאת:
ושאינו, לא מזה, ולא בן מזה, יאמר למזה בן מזה, מימיך מי מערה, ואפרך אפר מקלה?!"
אפר מקלה - אפר הקלוי בתנורים ובכירות, כלומר אפר סתם:
א"ל ר"ע, "רבי יהושע נתפייסת. כלום עשינו אלא בשביל כבודך!
למחר, אני ואתה, נשכים לפתחו.
אמרי, היכי נעביד?
נעבריה.
גמירי, "מעלין בקדש, ואין מורידין".
נדרוש מר חדא שבתא, ומר חדא שבתא.
אתי לקנאויי.
אלא, לדרוש ר"ג תלתא שבתי, וראב"ע חדא שבתא.
והיינו דאמר מר, "שבת של מי היתה?
שבת של מי היתה - במסכת חגיגה:
של ראב"ע היתה".
ואותו תלמיד, ר' שמעון בן יוחאי הוה:
ואותו תלמיד - ששאל תפלת ערבית רשות או חובה?
רבי שמעון בן יוחאי הוא:
ושל מוספין כל היום: א"ר יוחנן, ונקרא פושע.
ונקרא פושע - המאחר כל כך:
ת"ר, "היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה, ואחת של מוסף.
מתפלל של מנחה,
מתפלל של מנחה - מאחר שהגיע זמנה, כדי להקדימה בתחלת זמנה, שלא יקרא פושע גם עליה:
ואח"כ מתפלל של מוסף.
ואחר כך של מוספין - הואיל ואיחר זמנה, אינו עובר.
דהא אמרי רבנן, "ושל מוספים כל היום":
שזו תדירה, וזו אינה תדירה.
ר' יהודה אומר, מתפלל של מוסף, ואח"כ מתפלל של מנחה.
שזו מצוה עוברת, וזו מצוה שאינה עוברת".
שזו מצוה עוברת - רבי יהודה לטעמיה, דאמר, "עד שבע שעות" ותו לא:
א"ר יוחנן, הלכה מתפלל של מנחה, ואח"כ מתפלל של מוסף.
ר' זירא, כי הוה חליש מגירסיה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי ר' נתן בר טובי.
אמר, "כי חלפי רבנן, אז איקום מקמייהו, ואקבל אגרא".
כי חלפי רבנן - תלמידים היוצאים מבית רבי נתן:
נפק, אתא, רבי נתן בר טובי.
א"ל, "מאן אמר, הלכה בי מדרשא?"
מאן אמר הלכה בי מדרשא - מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כרבי יהודה:
א"ל, הכי א"ר יוחנן, אין הלכה כר' יהודה, דאמר, "מתפלל אדם של מוסף, ואח"כ מתפלל של מנחה".
א"ל, "רבי יוחנן אמרה?!"
אמר ליה, אין.
תנא מיניה, ארבעין זמנין.
א"ל, "חדא היא לך, או חדת היא לך?"
חדא היא לך או חדת היא לך - אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של רבי יוחנן אלא זו בלבד, לכך חביבה היא לך.
או חדשה היא לך, שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה:
א"ל, "חדת היא לי, משום דמספקא לי, בר' יהושע בן לוי":
הכי גרסינן אמר ליה חדת היא לי דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי - סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה:
אריב"ל,
אמר רבי יהושע בן לוי - גרסינן, ולא גרסינן דאמר:
כל המתפלל תפלה של מוספין, לאחר שבע שעות לר' יהודה, עליו הכתוב אומר (צפניה ג, יח) "נוגי ממועד, אספתי ממך היו".
ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים, יהיו נוגים ואסופים וכלים:
מאי משמע, דהאי נוגי לישנא דתברא הוא?
כדמתרגם רב יוסף, "תברא אתי, על שנאיהון דבית ישראל, על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים".
א"ר אלעזר, כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות, לר' יהודה, עליו הכתוב אומר, "נוגי ממועד אספתי ממך היו".
מאי משמע, דהאי נוגי לישנא דצערא הוא?
דכתיב, (תהילים קיט, כח) "דלפה נפשי מתוגה".
רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא (איכה א, ד) "בתולותיה נוגות, והיא מר לה".