לישתף נפשיה - אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד, אלא בלשון רבים. שמתוך כך, תפלתו נשמעת:
היכי נימא?
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתוליכנו לשלום" וכו'.
אימת מצלי?
אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, משעה שמהלך בדרך.
עד כמה?
עד כמה - זמנה להתפלל:
אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, עד פרסה.
עד פרסה - אבל לא לאחר שהלך פרסה.
ובהלכות גדולות מפרש, "עד כמה יבקש לילך, שיהא צריך להתפלל?"
עד פרסה.
אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה.
אבל דרך פחות מפרסה, אין צריך להתפלל תפלה זו:
והיכי מצלי לה?
רב חסדא אמר, מעומד.
רב ששת אמר, אפילו מהלך.
רב ששת - מאור עינים הוה:
רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא.
קם רב חסדא וקא מצלי.
א"ל רב ששת לשמעיה, מאי קא עביד רב חסדא?
אמר ליה, קאי, ומצלי.
א"ל אוקמן נמי לדידי, ואצלי.
"מהיות טוב, אל תקרא רע".
מהיות טוב אל תקרא רע - הואיל ואני יכול להתפלל מעומד, שהרי חבורתי עומדת, לא אקרא רע להתפלל מהלך, ואף על פי שמותר:
מאי איכא בין "הביננו", ל"תפלה קצרה"?
"הביננו", בעי לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא, וכי מטי לביתיה, לא בעי למהדר לצלויי.
וכי מטי לביתיה בעי מהדר לצלויי - שהרי לא התפלל כלום מתפלת שמונה עשרה:
ב"תפלה קצרה", לא בעי לצלויי, לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא, וכי מטי לביתיה, בעי למהדר לצלויי.
והלכתא, "הביננו" מעומד, "תפלה קצרה", בין מעומד בין מהלך:
היה רוכב על החמור וכו': ת"ר, "היה רוכב על החמור, והגיע זמן תפלה.
אם יש לו מי שיאחז את חמורו, ירד למטה ויתפלל.
ואם לאו, ישב במקומו ויתפלל.
רבי אומר, בין כך ובין כך, ישב במקומו ויתפלל.
לפי שאין דעתו מיושבת עליו".
שאין דעתו מיושבת עליו - שקשה עליו עכוב הדרך:
אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי:
ת"ר, "סומא, ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות.
לכוין את הרוחות - לצד ארץ ישראל.
כדבעינן למימר, "תל, שהכל פונים בו":
יכוין לבו, כנגד אביו שבשמים.
שנא', (מלכים א ח) "והתפללו אל ה'".
היה עומד בח"ל, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל.
שנא', (מלכים א ח) "והתפללו אליך דרך ארצם".
היה עומד בארץ ישראל, יכוין את לבו כנגד ירושלים.
שנאמר, (מלכים א ח) "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת".
היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש.
שנאמר, (דברי הימים ב ו) "והתפללו אל הבית הזה".
היה עומד בבית המקדש, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.
שנאמר, (מלכים א ח) "והתפללו אל המקום הזה".
היה עומד בבית קדשי הקדשים, יכוין את לבו כנגד בית הכפורת.
היה עומד אחורי בית הכפורת, יראה עצמו כאילו לפני הכפורת.
אחורי בית הכפורת - במערב העזרה, היו אחת עשרה אמה חצר, מכותל בית קדשי הקדשים, לכותל מערבי של עזרה.
והעומד שם, מחזיר פניו לבית הכפורת, למזרח:
נמצא, עומד במזרח, מחזיר פניו למערב.
במערב, מחזיר פניו למזרח.
בדרום, מחזיר פניו לצפון.
בצפון, מחזיר פניו לדרום.
נמצאו כל ישראל, מכוונין את לבם למקום אחד".
א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא, מאי קראה?
(שיר השירים ד) "כמגדל דויד צוארך, בנוי לתלפיות", תל, שכל פיות פונים בו:
אבוה דשמואל ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא, הוו מקדמי ומצלי.
הוו מקדמי - קודם היום:
וכי הוה מטי זמן ק"ש, קרו.
כמאן?
כי האי תנא.
דתניא, "השכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר, ותוקע. לולב, ומנענע. מגילה, וקורא בה.
וכשיגיע זמן ק"ש, קורא.
השכים לישב בקרון או בספינה, מתפלל.
בקרון ובספינה - איכא בעתותא דמיא:
וכשיגיע זמן ק"ש, קורא.
רשב"א אומר, בין כך ובין כך, קורא ק"ש, ומתפלל.
קורא קריאת שמע - ימתין עד שיגיע זמן קריאת שמע ויקראנה, ואחר כך יתפלל:
כדי שיסמוך גאולה לתפלה".
במאי קמיפלגי?
מר סבר, תפלה מעומד עדיף.
תפלה מעומד עדיף - שיכול לכוין את לבו, לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם, שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך:
ומר סבר, מסמך גאולה לתפלה עדיף.
מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא, ומצלו, והדר נפקי לפרקא.
בשבתא דרגלא - שלפני פסח ועצרת וסוכות.
ומרימר בעירו, ומר זוטרא בעירו, היו הדרשנים.
ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש.
וכשמגיע זמן קריאת שמע, קורין.
והדרשן, דורש.
והעם נשמטים ומתפללים, איש איש לבדו.
ולכך, הם היו מאספין להם עשרה שחרית, קודם שילכו לבית המדרש.
וקורין קריאת שמע, ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה, והדר נפקי לפרקא, ודרשי:
ומצלי בהדי צבורא - לא גרסינן:
רב אשי
רב אשי - היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש.
והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש.
אלא כשמגיע זמן קריאת שמע, לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו.
ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים, הוא קורא את שמע, וסומך גאולה לתפלה, ומתפלל מיושב.
שלא היה רוצה לצאת, שלא להטריח את הצבור, לקום מפניו:
מצלי בהדי צבורא, ביחיד, מיושב.
בהדי צבורא - בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין.
אי נמי, בהדי צבורא כמו שהוא יושב בתוך הצבור.
כלומר, שאינו יוצא.
וכי הוה אתי לביתי', חוזר ומתפלל מעומד, לכוין את לבו:
כי הוה אתי לביתיה, הדר ומצלי מעומד.
אמרי ליה רבנן, ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא?
אמר להו, טריחא לי מלתא.
טריחא לי מילתא - לאחר בית המדרש עד שאתפלל:
ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי?
ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי - שמתפללין קודם היום בביתם מעומד, ולא תצטרך לשתי תפלות?
ומשום מסמך גאולה לתפלה, כיון דמצלו קודם קריאת שמע, לא קפדי:
אמר להו, לא חזינא להו לרבנן, קשישי מינן, דעבדי הכי:
לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי - שיקדימו תפלה לקריאת שמע.
הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן קריאת שמע, מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה.
לפיכך מתפלל מיושב במקומו.
ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כל כך, צריך לחזור ולהתפלל בביתו:
משנה
ר' אלעזר בן עזריה אומר, אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר.
אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר - לא תקנוה אלא בצבור.
"חבר עיר", חבורת העיר, אבל לא ליחיד:
וחכ"א, בחבר עיר, ושלא בחבר עיר.
ר' יהודה אומר משמו,
משמו - של רבי אלעזר בן עזריה:
כל מקום שיש שם חבר עיר, יחיד פטור מתפלת המוספין:
כל מקום כו' - ובגמרא פריך, היינו תנא קמא אליבא דרבי אלעזר בן עזריה?:
גמרא
ר' יהודה היינו ת"ק?
איכא בינייהו, יחיד, שלא בחבר עיר.
יחיד שלא בחבר עיר - יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה.
לתנא קמא אליבא דרבי אלעזר, דאמר, לא תקנוה אלא בעשרה, יחיד זה פטור.
ולרבי יהודה, אין יחיד פטור אלא במקום עשרה, ששליח צבור פוטרו:
ת"ק סבר, פטור.
ור' יהודה סבר, חייב.
א"ר הונא בר חיננא אמר ר' חייא בר רב, הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע.
א"ל רב חייא בר אבין, שפיר קאמרת!
דאמר שמואל, "מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד