אמר ר' אלעזר, גדולה תפלה, יותר ממעשים טובים.
שאין לך גדול במעשים טובים, יותר ממשה רבינו.
אעפ"כ, לא נענה אלא בתפלה.
שנאמר, (דברים ג, כו) "אל תוסף דבר אלי".
וסמיך ליה, "עלה ראש הפסגה":
עלה ראש הפסגה - בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה:
וא"ר אלעזר, גדולה תענית, יותר מן הצדקה.
מאי טעמא?
זה בגופו, וזה בממונו:
וא"ר אלעזר, גדולה תפלה, יותר מן הקרבנות.
שנא', (ישעיהו א, ) "למה לי רוב זבחיכם?".
וכתיב, "ובפרשכם כפיכם".
ובפרשכם כפיכם - אי לאו דגדולה תפלה, כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרשכם, הא אפילו זבחיהם לא ניחא ליה:
א"ר יוחנן, כל כהן שהרג את הנפש, לא ישא את כפיו.
שנא', (ישעיהו א, ) "ידיכם דמים מלאו":
וא"ר אלעזר, מיום שחרב בית המקדש, ננעלו שערי תפלה.
שנאמר, (איכה ג, ח) "גם כי אזעק ואשוע, שתם תפלתי".
ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו.
שנאמר, (תהילים לט, יג) "שמעה תפלתי ה', ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש".
אל תחרש - מדלא כתיב את דמעתי תראה, שמע מינה נראית היא לפניו, ואין צריך להתפלל אלא שתתקבל לפניו:
רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא.
משום שנא', (איכה ג, מד) "סכותה בענן לך, מעבור תפלה":
וא"ר אלעזר, מיום שחרב בית המקדש, נפסקה חומת ברזל, בין ישראל לאביהם שבשמים.
שנא', (יחזקאל ד) "ואתה קח לך מחבת ברזל, ונתתה אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר:
ונתתה אותה קיר ברזל - סימן למחיצת ברזל המפסקת בינו לבינם:
א"ר חנין א"ר חנינא, כל המאריך בתפלתו, אין תפלתו חוזרת ריקם.
מנא לן?
ממשה רבינו.
שנא', (דברים ט, כו) "ואתפלל אל ה'".
וכתיב בתריה, "וישמע ה' אלי, גם בפעם ההיא".
איני?
והא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, "כל המאריך בתפלתו, ומעיין בה, סוף בא, לידי כאב לב".
שנא', (משלי יג) "תוחלת ממושכה, מחלה לב".
תוחלת - לשון חלוי ותחנה:
מאי תקנתיה?
יעסוק בתורה.
שנא', (משלי יג) "ועץ חיים, תאוה באה".
ועץ חיים תאוה באה - סופו של מקרא הוא:
ואין, "עץ חיים", אלא תורה.
שנאמר, (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה"?
לא קשיא.
הא דמאריך, ומעיין בה.
ומעיין בה - מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו, סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ממושכת חנם, והיא כאב לב כשאדם מצפה ואין תאותו באה:
הא דמאריך, ולא מעיין בה.
א"ר חמא בר' חנינא, אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל.
שנאמר, (תהילים כז, יד) "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'":
קוה - והתחזק, ולא תמשוך ידך, אלא חזור וקוה:
ת"ר, "ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן:
צריכין חזוק - שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו:
תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ.
דרך ארץ - אם אומן הוא לאומנתו, אם סוחר הוא לסחורתו, אם איש מלחמה הוא למלחמתו:
"תורה ומעשים טובים" מנין?
שנא' (יהושע א, ז) "רק חזק ואמץ מאד, לשמור ולעשות ככל התורה".
"חזק", בתורה. "ואמץ", במעשים טובים.
תפלה מנין?
שנא', "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'".
דרך ארץ מנין?
שנא', (שמואל ב' י, ) "חזק ונתחזק, בעד עמנו" וגו':
(ישעיהו מט, ) "ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני".
היינו עזובה, היינו שכוחה?
אמר ר"ל, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, "רבש"ע, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה, זוכר מעשה הראשונה.
אתה עזבתני, ושכחתני!
אמר לה הקב"ה, בתי, י"ב מזלות בראתי ברקיע.
ועל כל מזל ומזל, בראתי לו שלשים חיל.
שלשים חיל - ראשי גייסות וחבורות חלוקות:
ועל כל חיל וחיל, בראתי לו שלשים לגיון.
לגיון וקרטון וגסטרא - שמות של שררה, כגון שלטון, והגמון, ודוכס, ופחה:
ועל כל לגיון ולגיון, בראתי לו שלשים רהטון.
ועל כל רהטון ורהטון, בראתי לו שלשים קרטון.
ועל כל קרטון וקרטון, בראתי לו שלשים גסטרא.
ועל כל גסטרא וגסטרא, תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה.
וכולן לא בראתי, אלא בשבילך.
ואת אמרת, "עזבתני ושכחתני"?!
(ישעיהו מט, ) "התשכח אשה עולה".
עולה - כמו עולות וקרבנות:
אמר הקב"ה, כלום אשכח עולות אילים, ופטרי רחמים, שהקרבת לפני במדבר?!
אמרה לפניו, "רבש"ע, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל?"
אמר לה, (ישעיהו מט, ) "גם אלה תשכחנה".
גם אלה - מעשה העגל שאמרו אלה אהליך ישראל (שמות ל"ב):
אמרה לפניו, "רבש"ע, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני?
אמר לה, (ישעיהו מט, ) "ואנכי לא אשכחך".
והיינו דא"ר אלעזר א"ר אושעיא, מאי דכתיב, "גם אלה תשכחנה"?
זה, מעשה העגל.
"ואנכי לא אשכחך", זה מעשה סיני:
ואנכי זה מעשה סיני - שנאמר בו אנכי ה' אלהיך (שמות כ'):
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת: מנא הני מילי?
א"ר יהושע ב"ל, אמר קרא, (תהילים פד, ה) "אשרי יושבי ביתך".
ואמר ר' יהושע ב"ל, המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו.
שנא', (תהילים קמ, יד) "אך צדיקים, יודו לשמך, ישבו ישרים, את פניך".
יושבי ביתך - והדר יהללוך:
תניא נמי הכי, "המתפלל, צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו.
קודם תפלתו מנין?
שנא', 'אשרי יושבי ביתך'.
לאחר תפלתו, מנין?
דכתיב, 'אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך'".
יודו לשמך - והדר ישבו ישרים את פניך:
תנו רבנן, "חסידים הראשונים, היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת".
וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת? ומלאכתן היאך נעשית?
תשע שעות - לשלש תפלות:
אלא מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת, ומלאכתן מתברכת":
תורתם משתמרת - בתוך לבם, שאין תלמודם משתכח:
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו: אמר רב יוסף, לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי עכו"ם, פוסק.
אבל למלכי אומות העולם פוסק - שלא יהרגנו:
מיתיבי, "המתפלל, וראה אנס בא כנגדו, ראה קרון בא כנגדו.
לא יהא מפסיק, אלא מקצר ועולה"?
לא קשיא.
הא דאפשר לקצר, [(ברב אלפס איתא) והא דלא אפשר לקצר.
אפשר לקצר, מקצר.
ואי לא, מפסיק].
הא דאפשר בקצור - כגון שסמוך לגמור תפלתו:
ת"ר, "מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך.
בא שר אחד, ונתן לו שלום, ולא החזיר לו שלום.
המתין לו, עד שסיים תפלתו.
לאחר שסיים תפלתו, א"ל, "ריקא!
והלא כתוב בתורתכם, (דברים ד, ט) "רק השמר לך ושמור נפשך".
וכתיב, (דברים ד, טו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
כשנתתי לך שלום, למה לא החזרת לי שלום?
אם הייתי חותך ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי?"
א"ל, "המתן לי, עד שאפייסך בדברים".
א"ל, "אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, ובא חברך ונתן לך שלום, היית