ויש מהן שחותם בהן בברוך, ואין פותח בברוך.
והטוב והמטיב, פותח בברוך, ואין חותם בברוך".
מכלל, דברכה בפני עצמה היא.
ואמר רב נחמן בר יצחק, תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא, שהרי עוקרין אותה בבית האבל.
כדתניא, "מה הם אומרים בבית האבל?
"ברוך הטוב והמטיב".
ר"ע אומר, "ברוך דיין האמת".
"הטוב והמטיב" אין, "דיין אמת" לא.
אלא אימא, "אף הטוב והמטיב".
מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, איתרע ביה מלתא.
פתח ובריך, "הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט, שהכל שלו, ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים להודות לו, ולברכו, גודר פרצות בישראל, הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים".
להיכן הוא חוזר?
רב זביד משמיה דאביי אמר, חוזר לראש.
ורבנן אמרי, למקום שפסק.
והלכתא, למקום שפסק:
א"ל ריש גלותא לרב ששת, אע"ג דרבנן קשישי אתון, פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו.
בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב בראש, ושני לו למעלה הימנו.
ובזמן שהם שלש, גדול מסב באמצע, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.
אמר ליה, "וכי בעי אשתעויי בהדיה, מתריץ תרוצי ויתיב ומשתעי בהדיה?!"
א"ל, "שאני פרסאי, דמחוי ליה במחוג".
"מים ראשונים מהיכן מתחילין?"
אמר ליה, "מן הגדול".
"ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן?!"
א"ל, "לאלתר מייתו תכא קמיה".
מים אחרונים, "מהיכן מתחילין?"
אמר ליה, "מן הקטן".
"וגדול יתיב וידיו מזוהמות, עד שנוטלין כולן?!"
א"ל, "לא מסלקי תכא מקמיה, עד דנמטי מיא לגביה".
אמר רב ששת, אנא מתניתא ידענא.
דתניא, "כיצד סדר הסבה?
בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב בראש, ושני לו למטה הימנו.
בזמן שהן שלש מטות, גדול מסב בראש, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.
מים הראשונים, מתחילין מן הגדול.
מים אחרונים, בזמן שהם ה', מתחילין מן הגדול.
ובזמן שהם מאה, מתחילין מן הקטן.
עד שמגיעים אצל ה', וחוזרין ומתחילין מן הגדול.
ולמקום שמים אחרונים חוזרין, לשם ברכה חוזרת".
מסייע ליה לרב.
דא"ר חייא בר אשי אמר רב, "כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה, הוא מזומן לברכה".
רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי, אמר ליה רבי לרב, "קום משי ידך".
חזייה דקא מרתת.
אמר ליה, בר פחתי! עיין בברכת מזונא קאמר לך.
ת"ר, "אין מכבדין, לא בדרכים, ולא בגשרים,