א"ל ר' חייא לרב בר פחתי: לא אמינא לך - כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי, דילמא לאו אדעתיה. דאי לאו דרבי גברא רבה הוא - כספתיה, דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא. השתא מיהת שפיר משני לך.
דתניא: היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום והוציאן לחוץ משחשיכה - חייב. לפי שאינו דומה לידו:
אמר אביי: פשיטא לי - ידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י.
כר"ה לא דמיא - מידו דעני.
כרה"י לא דמיא - מידו דבע"ה.
בעי אביי: ידו של אדם - מהו שתעשה ככרמלי'?
מי קנסוה רבנן לאהדורי לגביה או לא?
ת"ש. היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ: תני חדא -אסור להחזירה. ותני אידך - מותר להחזירה.
מאי לאו בהא קמיפלגי. דמר סבר ככרמלי' דמיא ומ"ס לאו ככרמלית דמיא.
לא דכ"ע ככרמלית דמיא, ולא קשיא. כאן למטה מעשרה כאן למעלה מעשרה.
ואיבעית אימא אידי ואידי למטה מעשרה ולאו ככרמלית דמיא, ולא קשיא. כאן מבעוד יום כאן משחשיכה.
מבעוד יום לא קנסוה רבנן, משחשיכה קנסוה רבנן.
אדרבה, איפכא מסתברא?
מבעוד יום דאי שדי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת - ליקנסו' רבנן. משחשיכ' דאי שדי ליה אתי בהו לידי חיוב חטאת - לא ליקנסו' רבנן?
ומדלא קא משנינן הכי. תפשוט דרב ביבי בר אביי.
דבעי רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור: התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו?
תפשוט דלא התירו?
הא לא קשיא, ותפשוט.
ואיבעית אימא: לעולם לא תפשוט. ולא קשיא. כאן בשוגג כאן במזיד.
בשוגג לא קנסוה רבנן, במזיד קנסוה רבנן.
ואיבעית אימא: אידי ואידי בשוגג, והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי: מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד, ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד.
ואיבעית אימא לעולם לא קנסו. ולא קשיא. כאן לאותה חצר
בר פחתי - בן גדולים:
לא תשייליה - כלומר שאין לבו למס' זו שמא יתבייש:
מבעוד יום - דהיינו דומיא דהטעינו חברו בשבת דהכא והכא ליכא עקירה דאיסור גביה:
שאינו דומה לידו - הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן חברו לתוכה:
אמר אביי פשיטא לי - ממתניתין דידו של אדם הפשוטה לרשות אחרת אינה נזרקת אחר גופו לגמרי להיות כרשות שהוא עומד בה בין שהוא רשות היחיד בין שהוא רשות הרבים:
כרה"ר לא דמיא מידו דעני - דקתני מתני' דכי נטל בע"ה מתוכה פטור:
וכרה"י לא דמיא - אם פשוטה לרשות הרבים:
מידו דבע"ה - דקתני נטל עני מתוכה פטור:
בעי אביי - השתא דחזינן דלאו בתר גופו שדינן לה לענין איחיובי מדאורייתא אלמא איפלוג רשותא מי אחמור עלה רבנן למיהוי כרמלית דהיכא דהושיט ידו מלאה לרשות אחרת לא יחזירנה אצלו ותהא כך פשוטה עד שתחשך דכיון דלאו בתר גופו גרירא נעשית לה רשות אחרת מדרבנן דגזור רשות מדבריהם לשבת שאסור להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולרה"ר ושמו כרמלית כדתניא בפרקין (דף ו.) ד' רשויות לשבת כרמלית לשון יערו וכרמלו שאינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י:
מי קנסוה - הואיל והתחיל בה באיסור:
למטה מי' - רה"ר הוא קנסוה רבנן ושויוה כרמלית דלא ליהדרה:
למעלה מי' - דאויר מקום פטור הוא כדתנן בהזורק (לקמן ק.) הזורק ד"א בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור דלא הוי רה"ר למעלה מי' הלכך לא קנסוה דלאו איסורא עביד:
ואיבעית אימא אידי ואידי למטה מי' טפחים ולא ככרמלית דמיא - למהוי רשות לעצמה:
כאן מבע"י - הושיטה מבע"י מחזירה משתחשך דלאו רשות לעצמה היא אלא בתר גופו גרירא:
כאן משתחשך - הושיטה משחשיכה קנסוה ולא שתהא רשות לעצמה דא"כ אף מבעוד יום מיתסרא אלא קנסא בעלמא:
מבע"י דאי שדי ליה - כלומר היכא דהושיטה מבעוד יום שאם תאסרנה להחזירה וישליך מידו החפץ כדי להקל טרחו לא אתי לידי חיוב חטאת דלא הוי עקירה בשבת אלא הנחה לחודיה ואיסורא דרבנן הוא דאיכא דעשה מקצתה וכדתנן שניהן פטורין אבל אסורין קנסוה רבנן שלא יחזירנה אבל היכא דהושיטה משחשכה דאי שדי ליה מידו על ידי קנס שתאסרנו להחזירה נמצא מתחייב חטאת אם שוגג הוא דעביד ליה עקירה והנחה לא קנסוה רבנן דמוטב שלא נקנסנו משנגרום לבא לידי חילול שבת דאורייתא ומדלא חיישת להכי תפשוט בעיא דרב ביבי דלא נמנעו חכמים מלהעמיד דבריהם מפני חשש שמא לא יעמוד האדם בהם ויעשה איסור חמור:
הדביק פת בתנור - בשבת בשוגג ונזכר שהוא שבת קודם שתאפה וקיימא לן (לקמן דף קיז:) דרדיית הפת שבות היא שהיא חכמה ואינה מלאכה:
התירו לו - את האיסור מדבריהם וירדנה קודם שתאפה ויתחייב משום אופה שהוא אב מלאכה או לא התירו לרדותה ולהוציאה מן התנור:
בשוגג לא קנסוה רבנן כו' - ודרב ביבי לא תפשוט מהכא לא לאיסור ולא להיתר דהאי דלא קנסוה בשוגג לאו משום חששא דדילמא שדי להו מידיה הוא אלא משום דלא עבד איסורא במזיד וחזרת ידו אינה אפילו שבות אי לא משום קנסא והכא לא קניס אבל רדיית הפת שבות הוא ונגזרה במנין ומשום קודם שיבא לידי חיוב חטאת לא בטלו גזירתם ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו במזיד דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו שיתחייב מיתת בית דין אבל הכא אי קנסינן ליה מלרדות על כרחיך יתחייב מיתת בית דין: