אסוקי הבלא דזיתים מסקי הבלא דשומשמין לא מסקי הבלא רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה א"ל ר' זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם א"ל התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד הדר חזייה דפרס דסתודר אפומיה דכובא ואנח נטלא עילויה נזהיה רבה א"ל ר' זירא אמאי אמר ליה השתא חזית לסוף חזייה דקא מעצר ליה א"ל מאי שנא מפרונקא א"ל התם לא קפיד עילויה הכא קפיד עילויה:
ולא בתבן: בעא מיניה רב אדא בר מתנה מאביי מוכין שטמן בהן מהו לטלטלן בשבת א"ל וכי מפני שאין לו קופה של תבן עומד ומפקיר קופה של מוכין לימא מסייע ליה טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין ואין מטלטלין אותן אי משום הא לא איריא הכי קאמר אם לא טמן בהן אין מטלטלין אותן אי הכי מאי למימרא מהו דתימא חזי למזגא עלייהו קמ"ל: רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא איתיביה רב חנן בר חסדא לרב חסדא מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין ואין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת בי"ט ואין צריך לומר בשבת לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי תניא נמי הכי אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת בי"ט ואין צריך לומר בשבת נשרו מחזירין אותן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב אמר רב יהודה אמר רב הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת מתקיף לה רב כהנא
אסוקי הבלא - כגון זה שהטמין בדבר אחר והניח קופה על הגפת דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה:
אפומא דקומקומא - מיחם של חמין והכוזא היתה מלאה צונן:
נזהיה - גער בו:
מאי שנא ממיחם על גבי מיחם - דתניא בברייתא בסוף פרקין דשרי:
התם אוקומי מוקים - שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג:
דסתודר - סודר של ראש:
דכובא - קנקן:
נטלא - כלי ששואבין יין מן הכובא:
דקא עצר - שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו:
מאי שנא מפרונקא - בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת:
לא קפיד עליה - אם שרוי במים שהרי לכך עשוי ולא אתי לידי סחיטה:
מוכין - אינן אלא לעשות מהן לבדין שקורין פלט"ר (פילטרי"ש: לבדים (מצעים של לֶבֶד)) ומוקצין הן למלאכה ואסור לטלטלן ואלו שטמן בהן מי אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או לא:
עומד ומפקיר לכך - קופה של מוכין שדמיה יקרין אין דרך בכך ולא בטלי להטמנה:
גיזי של צמר - כמות שנגזזו:
ציפי צמר - לאחר שנפצוה ושטחוה כמין מחצלות משטיחין:
לשונות - לאחר שצבען וסורקין אותן כעין לשונות ארוכין לטוותן:
ואין מטלטלין אותן - קס"ד דהכי קאמר ואע"פ שטמן בהן אין מטלטלין אותן:
אם לא טמן בהן כו' - ומילי מילי קתני ברישא אשמועינן דטומנין בהן דלא מוספי הבלא ואשמועינן סיפא דסתם מוכין מוקצות נינהו אבל הני דטמן בהן הוי כמי שיחדן לכך:
למזגא - להיסב עליהן:
לאהדורי אודרא לבי סדיא - להחזיר מוכין שנפלו מן הכר לתוכן:
מתירין בית הצואר - שדרך הכובסים לקושרן:
אבל לא פותחין - לכתחילה דהשתא עביד ליה מנא:
בחדתי - שלא היו מעולם לתוכו אסור דהשתא עביד ליה מנא:
בעתיקי - להחזירו לכר זה שנפלו ממנו:
הפותח בית הצואר - של חלוק לכתחילה:
חייב חטאת - דהשתא קמשוי ליה מנא וחייב משום מכה בפטיש והיינו גמר מלאכה: