נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר - פטור.
לחתוך את התלוש וחתך את המחובר:
רבא אמר: פטור.
אביי אמר: חייב.
רבא אמר: פטור - דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא.
אביי אמר חייב - דהא קמיכוין לחתיכה בעלמא.
אמר רבא מנא אמינא לה.
דתניא: חומר שבת משאר מצות.
וחומר שאר מצות משבת.
חומר שבת משאר מצות - שהשבת עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת.
מה שאין כן בשאר מצות.
וחומר שאר מצות משבת - שבשאר מצות שגג בלא מתכוין - חייב.
מה שאין כן בשבת:
אמר מר: חומר שבת משאר מצות שהשבת עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, מה שאין כן בשאר מצות.
היכי דמי?
אילימא דעבד קצירה וטחינה - דכוותה גבי שאר מצות אכל חלב ודם - הכא תרתי מיחייב והכא תרתי מיחייב?
אלא שאר מצות דלא מיחייב אלא חדא היכי דמי?
דאכל חלב וחלב - דכוותה גבי שבת דעבד קצירה וקצירה - הכא חדא מיחייב והכא חדא מיחייב?
לעולם דעבד קצירה וטחינה.
ומאי מה שאין כן בשאר מצות אע"ז.
וכדרבי אמי.
דא"ר אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת - אינו חייב אלא אחת.
במאי אוקימתא בע"ז - אימא סיפא: חומר בשאר מצות שבשאר מצות שגג בלא מתכוין חייב מה שאין כן בשבת.
האי שגג בלא מתכוין דע"ז - היכי דמי?
אילימא כסבור בית הכנסת הוא והשתחוה לה - הרי לבו לשמים?
ואלא דחזי אנדרטא וסגיד לה.
היכי דמי?
אי דקבלה עליה באלוה - מזיד הוא.
ואי דלא קבלה עליה באלוה - לאו כלום הוא.
אלא מאהבה ומיראה.
הניחא לאביי דאמר: חייב.
אלא לרבא דאמר: פטור - מאי איכא למימר?
אלא באומר מותר.
משא"כ בשבת דפטור לגמרי - ע"כ לא.
בעא מיני' רבא מרב נחמן: אלא אי לחיובי חדא אי לחיובי תרתי, אבל מפטרי לגמרי - לא
נתכוין להגביה את התלוש - כגון דנפל סכין בערוגת הירק ונתכוין להגביהו:
וחתך את המחובר פטור - דכתיב אשר חטא בה ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה ושוגג היכי דמי כגון שנתכוין לכך אבל שגג דסבר שאין היום שבת או סבר שמלאכה זו מותרת וזה מתעסק בהגבהה היה ולא בחתיכה:
דהא לא איכוין אחתיכה דאיסורא - בשגגת שבת או בשגגת מלאכות אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור:
משא"כ בשאר מצות - כולה מפרש לה ואזיל:
שגג בלא מתכוין - לקמן מפרש לה:
חלב ודם - דומיא דטחינה וקצירה שהן שני גופין:
אלא גבי שאר מצות היכי דמי - דפטור:
כגון חלב וחלב - בהעלם אחד:
דרבי אמי - במסכת סנהדרין בפרק ד' מיתות יליף למילתיה מקרא דאין חילוק חטאות לעכו"ם:
והשתחוה לה - והיינו שגג שהיא ע"ז בלא מתכוין שלא נתכוון להשתחוות לע"ז:
הרי לבו לשמים - ומה חיוב יש כאן אפי' ידע שהוא בית ע"ז והשתחוה בו לשמים אין חיוב כאן:
אנדרטא - צורת המלך שעושין לכבוד המלך והשתחוה לה ולא לשם אלהות:
מאהבה ומיראה - מאהבת אדם או מיראת אדם השתחוה לע"ז וקרי ליה שוגג בלא מתכוין כלומר שגג בהכי דסבור כיון דאין מתכוין לבו לאלהות מותר:
אלא באומר מותר - כגון גר שנתגייר בין הנכרים כסבור שאין ע"ז בתורה וקרי ליה שגג בלא מתכוין:
דפטור לגמרי - בתמיה:
עד כאן לא קבעי מיניה רבא מרב נחמן - העלם זה וזה בידו מהו לעיל בפירקין (דף ע:) דהיינו אומר מותר דאמר אין שבת בתורה היינו העלם זה וזה: