ואתי מלוה ופריק.
דתנן, "מוסיף עוד דינר, ופודה את הנכסים האלו".
כי פליגי, דזבין מלוה, וקדיש מלוה.
אביי אמר, למפרע הוא גובה.
כיון דמטא זמניה ולא פרעיה, איגלאי מילתא למפרע, דמעיקרא ברשותיה הוה קאי, ושפיר אקדיש, ושפיר זבין.
ורבא אמר, מכאן ולהבא הוא גובה.
כיון דאילו הוו ליה זוזי הוה מסליק להו בזוזי, אישתכח דהשתא קא קני.
ומי אמר רבא הכי?!
והאמר רמי בר חמא, "ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות, וזקפן עליו במלוה, ומת ראובן, ואתא בעל חוב דראובן, וטריף ליה משמעון, ואתא שמעון ופייסיה בזוזי.
דינא הוא, דאתו בני ראובן, ואמרי ליה לשמעון, אנן מטלטלי שבק אבון גבך, ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי.
ואמר רבא, אי פיקח שמעון, מגבי להו ארעא, והדר גבי לה מינייהו.
דאמר רב נחמן, יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם, בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן.
אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה, אמטו להכי חוזר וגובה אותה מהן, דכמאן דגבו מחיים דאבוהון דמי.
אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה, אמאי חוזר וגובה אותה מהן, הא הוי כמאן דזבין יתמי נכסי דמי, ואילו קני יתמי, נכסי מי קא משתעבדי לבעל חוב?
שאני התם, דאמר להו, כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון, משתעבדנא נמי לבעל חוב דאבוכון, מדר' נתן.
דתניא, "רבי נתן אומר, מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, שמוציאין מזה ונותנין לזה?
תלמוד לומר (במדבר ה, ) 'ונתן לאשר אשם לו'".
תנן, "נכרי שהלוה את ישראל על חמצו, אחר הפסח מותר בהנאה".
אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה, אמטו להכי מותר בהנאה.
אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה, אמאי מותר בהנאה?! ברשותא דישראל הוה קאי?
הכא במאי עסקינן, כשהרהינו אצלו.
לימא כתנאי.
"ישראל שהלוה לנכרי על חמצו, לאחר הפסח אינו עובר.
משום רבי מאיר אמרו, עובר".
מאי לאו בהא קמיפלגי.
דמר סבר, למפרע הוא גובה, ומר סבר, מכאן ולהבא הוא גובה.
ותסברא, אימא סיפא, "אבל נכרי שהלוה לישראל על חמצו, לאחר הפסח דברי הכל עובר".
והא איפכא מיבעי ליה?
למאן דאמר התם אינו עובר, הכא עובר.
למאן דאמר התם עובר, הכא אינו עובר?