תרי חיטי בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבה בציריא דחברתה, ולא סליק להו דיקולא דמיא מארבע רוחתא, ואתי לידי חימוץ.
ואמר אביי, לא ליחרוך איניש תרי שבולי בהדי הדדי, דילמא נפקי מיא מהאי, ובלע אידך, ואתיא לידי חימוץ.
א"ל רבא, א"ה ,אפילו חדא נמי?
דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא?
אלא אמר רבא, מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין.
והדר ביה אביי מההיא.
דכל אגב מדלייהו, לא מחמצי.
דאמר אביי, האי חצבא דאבישנ', סחיפא שרי, זקיפא אסור.
רבא אמר, אפילו זקיפא נמי שרי.
מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין.
ת"ר, "אין לותתין שעורין בפסח.
ואם לתת.
נתבקעו, אסורות.
לא נתבקעו, מותרות.
ר' יוסי אומר, שורן בחומץ, וחומץ צומתן".
אמר שמואל, אין הלכה כר' יוסי.
א"ר חסדא אמר מר עוקבא, לא נתבקעו ממש, אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן.
ושמואל אמר, נתבקעו ממש.
עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו, נתבקעו ממש.
אמר רבה, בעל נפש לא ילתות.
מאי איריא בעל נפש? אפילו כולי עלמא נמי?
דהא תניא, "אין לותתין שעורין בפסח".
הכי קאמר, בעל נפש, אפי' חיטין דשרירי לא ילתות.
א"ל ר"נ, מאן דציית ליה לאבא, אכיל נהמא דעיפושא.
דהא בי רב הונא לתתי, ובי רבא בר אבין לתתי.
ורבא אמר, אסור ללתות.
אלא הא דתניא, "אין לותתין שעורין בפסח".
שעורין הוא דלא, הא חיטי שרי?
לא מיבעי' קאמר.
לא מיבעיא חיטין, כיון דאית ביה ציריא, עיילי בהו מיא.
אבל שערי דשיעי, אימא שפיר דמי.
קמ"ל.
הדר אמר רבא, מותר ללתות.
דתניא, "יוצאין בפת נקיה, והדראה".
ואי אפשר "נקיה" בלא לתיתה.
איתיביה רב פפא לרבא, "הקמחין והסלתות של נכרים:
של כפרים, טהורים.
ושל כרכין, טמאין".
דכפרים מ"ט?
לאו משום דלא לתתי, וקא קרי ליה סולת?
תרגומא אקמחא.
בתר דנפיק אמר, "מ"ט לא אימא ליה מהא?
דאמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר שמואל, "חיטין של מנחות אין לותתין אותם", וקא קרי להו סולת.
הדר אמר רבא, מצוה ללתות.
שנאמר (שמות יב, ) "ושמרתם את המצות".
אי לא דבעי לתיתה, שימור למאי?
אי שימור דלישה?
שימור דלישה לאו שימור הוא?
דאמר רב הונא, "בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה".
באחרונה אין, בראשונה לא.
מ"ט?
משום דלא עבד בהו שימור.
ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך?
אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן.
וממאי?
דילמא שאני התם, דבעידנא דנחית לשימור, לא עבד לה שימור.
אבל היכא דבעידנא דנחית לשימור, עביד לה שימור, הכי נמי דשימור דלישה הוי שימור.
ואפ"ה לא הדר ביה רבא.
דאמר להו להנהו דמהפכי כיפי, "כי מהפכיתו, הפיכו לשום מצוה".
אלמא קסבר, שימור מעיקרא מתחלתו ועד סופו בעינן".
מר בריה דרבינא