"משום דהוה נזיר וחטאת, שני כתובין הבאין כאחד, ואין מלמדין".
נזיר, הא דאמרן.
חטאת מאי היא?
דתניא, (ויקרא ז, ) ""כל אשר יגע בבשרה יקדש וגו'".
יכול אפילו לא בלעה?
ת"ל, "בבשרה", עד שיבלע בבשר.
"יקדש", להיות כמוה.
שאם פסולה היא, תיפסל.
ואם כשירה היא, תאכל כחמור שבה.
ורבנן נמי, ניהוי נזיר וחטאת, שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין?
אמרי. הנהו מיצריך צריכי.
ור"ע?
מאי צריכי?
בשלמא אי כתב רחמנא בחטאת, לא גמר נזיר מינה, דחולין מקדשים לא גמרינן.
אלא לכתוב רחמנא בנזיר, ותיתי חטאת, ותגמור מיניה.
דהא כל איסורין שבתורה קא גמר מנזיר?
ורבנן אמרי לך, מיצרך צריכי.
חטאת, להיתר מצטרף לאיסור.
וחולין מקדשים לא גמר.
ו"משרת", ליתן טעם כעיקר, ומכאן אתה דן לכל התורה כולה.
ורבי עקיבא?
תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור.
והוו להו שני כתובין הבאין כאחד.
וכל שני כתובין הבאין כאחד, אין מלמדין.
א"ל רב אשי לרב כהנא, אלא הא דתניא (במדבר ו, ) ""מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג", לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה".
השתא לר"ע איסור והיתר מצטרפין, איסור ואיסור מיבעיא?
אמר ליה, "איסור והיתר, בבת אחת.
איסור ואיסור, בזה אחר זה":
משנה
בצק שבסידקי עריבה.
אם יש כזית במקום אחד, חייב לבער.
ואם [לאו], בטל במיעוטו.
וכן לענין הטומאה.
אם מקפיד עליו, חוצץ.
ואם רוצה בקיומו, הרי הוא כעריבה:
גמרא
אמר רב יהודה אמר שמואל, לא שנו אלא במקום שאין עשויין לחזק, אבל במקום שעשויין לחזק, אינו חייב לבער.
מכלל דפחות מכזית, אפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער.
איכא דמתני לה אסיפא.
"ואם לאו, בטל במיעוטו".
אמר רב יהודה אמר שמואל, לא שנו אלא במקום העשוי לחזק, אבל במקום שאין עשוי לחזק, חייב לבער.
מכלל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק, חייב לבער.
תניא כלישנא קמא.
תניא כלישנא בתרא.
תניא כלישנא קמא, "בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק, אינו חוצץ, ואינו עובר.
ובמקום שאין עשוי לחזק, חוצץ ועובר.
במה דברים אמורים, בכזית.
אבל בפחות מכזית, אפילו במקום שאין עשוי לחזק, אינו חוצץ, ואינו עובר".
ותניא כלישנא בתרא.
"בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק,