ור' אליעזר?
שבות דמצוה עדיף ליה.
תניא, "אמר רבי אליעזר, ומה לי.
אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, דאיתעביד ליה מצוה.
לא ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת?
אמר לו ר' עקיבא, דמה לי.
אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, שהרי דחתה שחיטה את השבת.
תאמר ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת, שלא דחתה שחיטה את השבת?
דבר אחר.
שמא ימצא זבח פסול, ונמצא מחלל את השבת למפרע?
אי הכי, משחט נמי לא נשחט, שמא ימצא זבח פסול, ונמצא מחלל את השבת למפרע?
אלא הא אמר ליה ברישא, ופרכיה.
והדר א"ל, הך "דמה לי אם דחו":
השיב ר"ע ואמר הזאה תוכיח וכו': תניא, "אמר לו ר' אליעזר, "עקיבא! בשחיטה השבתני, בשחיטה תהא מיתתו".
אמר לו ר', "אל תכפירני בשעת הדין.
כך מקובלני ממך, הזאה שבות היא, ואינה דוחה את השבת".
וכי מאחר דהוא אגמרי', מאי טעמא קא הדר ביה?
אמר עולא, רבי אליעזר כי אגמריה, הזאה דתרומה אגמריה, דתרומה גופה לא דחיא שבת.
ר"ע נמי, כי אותביה, הזאה דתרומה אותביה, שהיא מצוה, והיא משום שבות.
והוא סבר, הזאה דפסח קא מותיב ליה.
מתיב רבה, "השיב ר"ע ואמר, הזאת טמא מת תוכיח, שחל שביעי שלו להיות בשבת, ובערב הפסח שהיא מצוה, והיא משום שבות, ואינה דוחה את השבת?!"?
אלא וודאי הזאה דפסח אגמריה.
וכי מאחר דאגמריה, מ"ט קא פריך ליה ר' אליעזר?
ר' אליעזר גמריה איתעקר ליה, ואתא ר"ע לאדכורי גמריה.
ונימא לי' בהדיה?
סבר, לאו אורח ארעא.
והזאה מאי טעמא לא דחיא שבת?
מכדי, טלטולי בעלמא הוא, תדחי שבת, משום פסח?
אמר רבה, גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים.
ולר' אליעזר, ניעברי'?
דהא א"ר אליעזר, "מכשירי מצוה דוחין את השבת"?
אמרי, הני מילי היכא דגברא גופיה חזי, ורמי חיובא עליה.
אבל הכא, דגברא גופיה לא חזי, לא רמי חיובא עליה.
אמר רבה, לדברי ר' אליעזר.
קטן בריא, מחמין לו חמין להברותו, ולמולו בשבת, דהא חזי ליה.
קטן חולה, אין מחמין לו חמין להברותו, ולמולו, דהא לא חזי ליה.
אמר רבא, ואי בריא הוא, למה ליה חמין להברותו?
אלא אמר רבא, הכל חולין הן אצל מילה.
אחד קטן בריא ואחד קטן חולה, אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא לא חזי.
איתיביה אביי, "ערל שלא מל, ענוש כרת.
דברי רבי אליעזר".
והא הכא, דגברא גופיה לא חזי, וקתני "ענוש כרת", אלמא רמי חיובא עליה?
אמר רבה, קסבר רבי אליעזר, אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ.