קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו.
קליות - קלי מחטים ישנים:
אמרו עליו על רבי עקיבא, שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח, כדי שלא ישנו וישאלו.
תניא, "רבי אליעזר אומר, חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו".
חוטפין מצה - מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר"ע בהדה:
תניא, "אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבהמ"ד, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים".
חוץ מערבי פסחים - כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה:
בע"פ, בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו.
וערב יוה"כ, כדי שיאכילו את בניהם.
ת"ר, "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנא' (דברים טז, ) "ושמחת בחגך".
במה משמחם?
ביין.
רבי יהודה אומר, אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן.
אנשים בראוי להם, ביין.
ונשים במאי?
תני רב יוסף, "בבבל, בבגדי צבעונין.
בארץ ישראל, בבגדי פשתן מגוהצין".
תניא רבי יהודה בן בתירא אומר, "בזמן שבית המקדש קיים, אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז, ) "וזבחת שלמים ואכלת שם, ושמחת לפני ה' אלהיך"
ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין.
שנאמר (תהילים קד, ) "ויין ישמח לבב אנוש".
אמר רבי יצחק, קסתא דמוריסא דהוה בציפורי, היא הות כמין לוגא דמקדשא, ובה משערין רביעית של פסח.
קסתא דמורייסא - מדה שמוכרין בה את המורייס:
אמר רבי יוחנן תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא,
תמנתא קדמייתא - מדה שהיתה בה כבר בטבריא:
הות יתירה על דא ריבעא,
הות יתירה - על תמנתא דהשתא רביעית:
ובה משערין רביעית של פסח.
ובה משערין רביעית לפסח - שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית:
א"ר חסדא, רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע.
[ס"א ברברבתא]
ברום אצבעים - וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע:
ברברבתא - בגודל שיש בטפח ארבע אצבעים מהן:
כדתניא (ויקרא טו, ) "'ורחץ במים את כל בשרו'.
שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים.
'במים' במי מקוה.
'את כל בשרו',
כל בשרו - מדלא כתב בשרו משמע שכל גופו עולה בהן שאינו נראה אלא כולו מכוסה בהן:
מים שכל גופו עולה בהן.
וכמה הן?
רשב"ם
קליות - קלי מחטים ישנים דחדש אסור עדיין בלילה הראשון של פסח ומקומות יש בספרד שמייבשין חטים ישנים במחבת על גבי האור ואוכלין אותם עם אגוזים בקינוח סעודה מפי רבינו שמואל החסיד וגם במשנה מצינו קליות מחטים ישנים ושנויה במסכת תרומות (פ''ה משנה ג) אגב גררא דתנן סאה תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאין תירום ותישרף רבי אליעזר אומר תעלה ותאכל נקודים או קליות או תלוש במי פירות:
חוטפין מצה - מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרשי חוטפין מצה אוכלין מהר שני לשונות הללו פירש רבינו ויש גורסין מצות מגביהין את הקערה שיש בה מצה ומרור וב' תבשילין ולי נראה חוטפין מסלקין את הלחם מיד התינוקות שלא יהו ישנים מתוך מאכל הרבה כדרך התינוק אחר אכילתו ושוב לא ישאלו אבל עכשיו כשחוטפים מהן לא ישנו וישאלו כלומר לא ישנו שלא אכלו כדי שבען וישאלו כשיראו השינויים שאנו עושין היכירא לתינוקות כדלקמן וכן מוכח לשון התוספתא דתניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן רבי יהודה אומר משמו אפילו לא אכל אלא חזרת אחת ולא טיבל אלא פרפרת אחת חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן כלומר גוזלין ורבינו פי' שכן עיקר אותו הלשון שפירשתי חוטפין ממהרין לאכול מדקתני הא דר''ע בתרה ואיכא למימר דאגב גררא דקאמר כדי שלא יישן קא מייתי נמי להא עובדא דר' עקיבא דחייש שלא ישנו ותרי מילי נינהו רבי אליעזר איירי לחטוף מן התינוקות אחר שאכלו מעט כדי שלא יישנו ור''ע איירי שצריך למהר לעשות הסדר טרם יישנו:
חוץ מערבי פסחים - כדי שיישנו את התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה א'כשמעכבין עד הלילה לאחר שהחשיך ישנים התינוקות:
אנשים בראוי להם ביין - גמ' קאמר לה:
קיסתא דמורייסא - מדה שמוכרין בה המורייס:
ובה משערין רביעית של פסח - שממלאין אותה ומחלקין אותה לארבע כוסות דלוג ארבע רביעיות:
תמניתא - מדה והיינו תומן ועוכלא דמסכת סוטה (דף ח:):
הוות יתירא על דא - תמניתא:
ובה משערין רביעית של פסח - שהיו ממלאין אותה ומערין לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מלאה ומים הנשארים בתומניתא היא רביעית:
[רביעית] של תורה - כגון רביעית יין של נזיר הלכה למשה מסיני (סוכה דף ו.) ורביעית דם הבאה משני מתים דנפקא לן מקרא (נזיר דף לח.) וכגון רביעית שמן לרקיקי נזיר דאיכא דיליף לה מקראי במנחות (דף פט.) ומדת חלל הכלי בריבוע הוי אצבעים אורך על אצבעים רוחב ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ומנא לן ממקוה:
כדתניא ורחץ במים את כל בשרו במים במי מקוה. מים המיוחדים שנקוו מתחלה מעצמן מדלא כתב במים למעוטי שאובין דאזיל השתא ומייתי וטביל:
חוץ מערבי פסחים. ה"ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י"ט כדאמרינן (ביצה דף כא.) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י"ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא:
שנאמר ושמחת אתה וביתך. תימה דהאי קרא גבי מעשר שני כתיב בפ' ראה ולא מייתי קרא דכתיב בפ' ראה גבי רגל ושמחת אתה ובנך ובתך וי"ל דיליף ממעשר דכתיב ביתו בהדיא:
בא"י בכלי פשתן המגוהצין. אבל בבבל לא היו בקיאים לגהץ כדאמר (תענית כט:) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם:
במה משמחו ביין. היינו בזמן הזה אבל בזמן בית המקדש אין שמחה אלא בבשר:
וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. תימה דהאי קרא בהר עיבל כתיב ולא מייתי קרא דושמחת בחגך דדרשינן מיניה בחגיגה (דף ח.) לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וי"ל משום דהכא בהדיא כתיב וזבחת שלמים ושמחת:
תמניתא. פי' רשב"ם דהיינו תומן ועוכלא ולא נהירא דבהמוכר את הספינה (ב"ב דף צ.) חשיב לוג ורביעית הלוג תומן ועוכלא וכל מדה ומדה פוחתת והולכת וכאן משמע שהיא יותר מרביעית:
רביעית של תורה אצבעים. מכאן קשה על פירוש רבותיו של רבינו שלמה שפי' דרביעית בכל מקום היינו רובע הקב כי לפי זה החשבון הוא רביעית הלוג פר"ת רום המקוה ע"ב אצבעות השלך רביעית ישאר נ"ד קח מכל עשרים אחד יעלה אצבעים וחצי אצבע וחומש וכן תקח ברוחב אחד מי"ב וכן באורך הרי אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכן תעשה במים ויעלה רביעית רביעית הנמצא השלך החוצה ומן הנותרים קח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים עשר או תקח אחד מכ"ד והם ג' אצבעות חלק על חומשין והשלך העשירית ישארו שלשה עשר חומשין וחצי והם אצבעים וחצי וחומש אצבע או קח רביעית והם י"ח אצבעים והשלך הרביעי ישארו י"ג אצבעות וחצי וטול החמישית מהר"י קחה רובע וככה תשלך וחלק החמישי קח ולך או השלך עשירית המים ישארו ל"ו יעלה ב' סאין לכל טפח ולג' אצבעות סאה וחצי השלך מג' אצבעות העשירית כאשר השלכנו מן המים. ולפי תלמוד שלנו החשבון מכוון אבל על גירסת ירושלמי דקאמר אצבעים על אצבעים ברום אצבע ומחצה ושליש אצבע וכן עשה הפייט ועל גובה חסר שתות מאצבעים והכל א' קשה כי לפי שיעור המקוה אינו מכוון וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפוריית והכא במדבריית ואצבעים וחצי וחומש הם י"ו שתותים וחומש שתות באו לירושלים נכנס הכל בי"ג שתותים וחצי באו לצפורי נכנס הכל בי"א שתותים ורביע שתות שהם אצבעים חסר שתות ונשאר רביע שתות בתלמוד שלנו יתר וכמו כן צריך למעט מרוחב כי בתלמוד שלנו מיירי במרובעות וירושל' בעגולות כמו שיסד הפייט הכוס סובב אצבעים על אצבעים סובב משמע עגול ואצבעים על אצבעים עגולות עולה לאצבעים על [אצבע] וחצי דמרובע יתר על העיגול רביע ואצבעים על אצבעים מרובעות מדבריות נכנסות באצבעים על אצבעים עגולות צפוריות ויש בעגולות יותר ד' שתותי שתות שהוא אחד מתשעה הסר ממנו רביע שתות
מתוך: עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק י (עריכה)
נט א ב מיי' פ"ז מהל' מצה הלכה ג , סמ"ג עשין מא , טור ושו"ע או"ח סי' תעב סעיף א:
ס ג מיי' פ"ו מהל' יו"ט הלכה יז , סמג לאוין עה , טור ושו"ע או"ח סי' תקכט סעיף ב:
סא ד מיי' פ"יא מהל' איסורי ביאה הלכה טז , ומיי' פ"א מהל' מקוואות הלכה יב , סמג לאוין קיא ועשין רמא , טור ושו"ע יו"ד סי' קצח סעיף א:
סב ה מיי' פ"יא מהל' איסורי ביאה הלכה טז , ומיי' פ"ד מהל' מקוואות הלכה א , סמג שם , טור ושו"ע יו"ד סי' רא סעיף א: