האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא, אחדא ליה לדידיה רוח פלגא.
והאי מאן דמצלי רישיה אגירדא דדיקלא, אחדא ליה רוח צרדא.
האי מאן דפסעי אדיקלא, אי מיקטל קטיל, אי איעקר מיעקר ומיית.
הנ"מ דלא מנח כרעיה עילויה, אבל מנח כרעיה עילויה, לית לן בה.
חמשה טולי הוי:
טולא דדיקלא יחידא.
טולא דכנדא.
טולא דפרחא.
טולא דזרדתא.
איכא דאמרי, אף טולא דארבא וטולא דערבתא.
כללא דמילתא, כל דנפיש ענפיה, קשי טוליה.
וכל דקשי סילויה, קשי טולי', לבר מכרו משא אע"ג דקשי סילויה, לא קשי טוליה.
דאמרה לה שידא לברה, "פירחי נפשיך מכרו משא, דאיהו הוא דקטיל לאבוך, וקטיל לדידיה".
אמר רב אשי, חזינא לרב כהנא דפריש מכולהו טולי.
בי פרחי, רוחי.
דבי זרדתא, שידא.
דבי איגרי, רישפי.
למאי נפקא מינה?
לקמיעא?
דבי פרחי, בריה שאין לה עינים.
למאי נפקא מינה?
לגזוזי לה.
זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי פרחי, שמע דקא אתא עילויה, וגזי לה.
כי אזלא חבקיה לדיקלא, צווח דיקלא ופקעה היא.
פרחא דבי זרדתא, שידי.
הא זרדתא דסמיכה למתא, לא פחתא משיתין שידי.
למאי נפקא מינה?
למיכתב לה קמיעא.
ההוא בר קשא דמתא, דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא, עלו ביה שיתין שידי, ואיסתכן.
אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא.
כתב לה קמיע, לחדא שידא.
שמע דתלו חינגא בגוויה, וקא משרו הכי, סודריה דמר כי צורבא מרבנן, בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך.
אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה, כתב לה קמיעא דשיתין שידי, שמע דקא אמרו פנו מנייכו מהכא.
"קטב מרירי", תרי קטבי הוו:
חד מקמי טיהרא.
וחד מבתר טיהרא.
דמקמי טיהרא, "קטב מרירי שמו", ומיחזי בי כדא דכמכא, והדר ביה בחשא.
דבתר טיהרא (תהילים צא, ) "קטב ישוד צהרים" שמו, ומיחזי בי קרנא דעיזא, והדר ביה כנפיא.
אביי הוה שקיל ואזיל, ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה.
חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה, אהדרא לרב פפא לשמאליה ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה.
אמר ליה רב פפא אנא מאי שנא דלא חשש לי?
אמר ליה את שעתא קיימת לך.
מחד בתמוז עד שיתסר ביה, ודאי שכיחי.
מכאן ואילך, ספק שכיחי ספק לא שכיחי.
ומשתכחי בטולי דחצבא דלא חצב גרמידא.
ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא.
ועיקר, בטולי דבית הכסא.
אמר רב יוסף הני תלת מילי יהיב ארבונא לנהורא:
מן דסריק רישיה יבש.
ומן דשתי טיף טיף.
ומן דסיים מסני אדמייתניה כרעא.
תלאי בביתא, קשי לעניותא, כדאמרי אינשי, "תלא סילתא, תלא מזוניה".
ולא אמרן אלא ריפתא, אבל בישרא וכוורי לית לן בה, אורחיה היא.
פארי בביתא, קשי לעניותא.
נשורא בביתא, קשי לעניותא.
בלילי שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה.
איסרא דמזוני, נקיד שמיה.
איסרא דעניותא נבל שמיה.
צעא אפומא דחצבא, קשי לעניותא.
מאן דשתי מיא בצעי, קשי לברוקתי.
דאכיל תחלי ולא משי ידיה, מפחיד תלתין יומין.
רשב"ם
דמפני אגירדא דדיקלא. דקל קצוץ: רוח פלגא. מוורשי''ן בלע''ז:
צרדא. כאב חצי הראש: אי מקטל קטיל. אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת: ה''ג הני מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה:
חמשה טולי הוו. שהרוח רעה שורה תחתיהן:
טולא כנדא. שם אילן:
טולא דפרחא. צלף:
זרדתא. שונבי''ר:
טולא דארבא. ספינה:
טולא דערבתא. צל אילן ערבה:
נופיה. ענפיו:
סילויה. עצו:
דבי פרחי רוחי. אותן שדים דבי פרחי שמן רוחי ולקמן מפרש למאי נפקא מינה:
דבי זרדתא שידי. שמן:
דבי איגרי. המצויין בגגות רשפי שמן:
למיכתב קמיעא. בשם אלו כגון אם הוזק תחת בי פרחי יכתוב לו קמיעא בשם רוחי:
למאי נפקא מינה לגזויי מינה. לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו:
גזייה. ברח מפניה:
כי אזלה נפקא אדקלא. כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן:
הכי גרסינן פקע היא וצווח דקלא. יבש הדקל:
בר קשא. שוטר העיר:
דקא תלו ביה חינגא בגוויה. דאילן:
הכי גרסינן סודריה דמר כצורבא מרבנן בדיקנא ליה למר ולא ידע למימר ברוך. שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל בתפארה:
בחשא בקדרא והדר בכדא דבמכא. מתגלגל בתוך כד של כותח: ואהדריה לרב הונא מימיניה ולרב פפא משמאליה:
מאי שנא. כי אינך חושש בי אם אזוק:
שעתא קיימא לך. עשיר אתה ויש לך מזל טוב ולא תיזוק:
ומשתכחא בטולא דחצובא. חצב עשב שתיחם בו יהושע את הארץ לישראל:
דלא חצב גרמידא. שלא גדל אמה:
ארבונה. עיורון:
ושתי טיף טיף. יין המטפטף מן החבית:
אדמיתנא כרעיה. בעוד שרגליו לחים במי הרחיצה:
תלאי בביתיה. התולה פתו באויר בתוך סל אחד:
תלא סילתיה. סל ופת בתוכו:
פארי. מורסן:
נשוורא. פירורין של פת:
נקיד שמיה. לשון נקיות לפיכך אינו רוצה שיהו פירורין נשלכין לידרס ברגל:
איסרא דעניותא נבל שמיה. לשון לכלוך ושמא נכנס בבית שהוא רואה שאין נוהגין מנהג נקיון בפת:
בצעא. בקערה:
לברוקתי. כליון עינים: