שאין כל אצבעות שוות.
מצוה וגוף גדול, אוכל פירות ולא שכר.
מצוה וגוף טהור, נושא אשה ולו בנים.
ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו:
אל תדור בשכנציב, משום דליצני הוו, ומשכו לך בליצנותא.
ואל תשב על מטת ארמית.
איכא דאמרי, דלא תיגני בלא קרית שמע.
ואיכא דאמרי, דלא תינסב גיורתא.
ואיכא דאמרי, ארמאית ממש, ומשום מעשה דרב פפא.
ואל תבריח עצמך מן המכס, דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך.
ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם, מפני שהשטן מרקד בין קרניו.
אמר רבי שמואל, בשור שחור וביומי ניסן.
תני רב אושעיא, מרחיקין משור תם חמשים אמה, משור מועד כמלא עיניו.
תנא משמיה דרבי מאיר, "ריש תורא בדיקולא, סק לאיגרא ושדי דרגא מתותך".
אמר רב, ניזהא דתורא, הן הן.
ניזהא דאריה, זה זה.
ניזהא דגמלא, דא דא.
ניזהא דארבא, הילני הייא הילא והילוק הוליא.
אמר אביי, עור, דג, וכוס, חמין, וביצים, וכנים לבנים, כולן קשין לדבר אחר.
"עור", מאן דגני אמשכא דצלא.
"דג", שיבוטא ביומי ניסן.
"כוס", שיורי כסא דהרסנא.
"חמין", חמימי דחמימי משדרו עילויה.
"ביצים", מאן דמדרך אקליפים.
"כינים לבנים", מאן דמחוור לבושיה, ולא נטיר ליה תמניא יומי והדר לבוש לה, בריין הנך כינים.
"וקשין לדבר אחר".
אמר רב פפא ביתא דאית ביה שונרא, לא ניעול בה איניש בלא מסני.
מאי טעמא?
משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה לא נפיק, ואסתכן ליה.
איכא דאמרי, ביתא דלית ביה שונרא לא ניעול ביה איניש בהכרא.
מאי טעמא?
דילמא מיכריך ביה חויא, ולא ידע ומסתכן.
ג' דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי:
אל תעש מום בעצמך.
מאי היא?
לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא, דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי.
ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים.
אשתך טבלה, אל תזקק לה לילה הראשונה.
אמר רב, ובנדה דאורייתא, הואיל והוחזק מעין פתוח, דילמא משכה זיבה.
שלשה דברים צוה רבי יוסי בר' יהודה את רבי:
"אל תצא יחידי בלילה.
ואל תעמוד בפני הנר ערום.
ואל תכנס למרחץ חדש, שמא תפחת".
עד כמה?
אריב"ל, עד י"ב חדש.
"ואל תעמוד בפני הנר ערום", דתניא, "העומד בפני הנר ערום, הוי נכפה. והמשמש מטתו לאור הנר, הויין לו בנים נכפין".
ת"ר, המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה, אותו תינוק נכפה.
ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא, אבל הוי בר שתא, לית לן בה.
ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה, אבל גני להדי רישיה לית לן בה.
ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עילויה, אבל מנח ידיה עילויה לית לן בה.
"אל תצא יחידי בלילה", דתניא, "לא יצא יחידי בלילה, לא בלילי רביעיות, ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה, יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו".
מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא, אמרה ליה, "אי לאו דמכרזן עלך ברקיע, הזהרו בחנינא ובתורתו, סכנתיך".
אמר לה, "אי חשיבנא ברקיע, גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם".
אמרה ליה, "במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא".
שבק לה לילי שבתות, ולילי רביעיות.
ותו חדא זמנא פגעה ביה באביי, אמרה ליה, "אי לאו דמכרזי עלך ברקיע, הזהרו בנחמני ובתורתו, הוה סכנתיך".
א"ל, "אי חשיבנא ברקיע, גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם".
הא קא חזינן דעברה?
אמרי, הני