תני תנא קמיה דרבא ורב ספרא.
תני תנא - להך מתניתא, "שלשה מכריז הקדוש ברוך הוא עליהן לשבח בכל יום":
צהבו פניו דרב ספרא.
אמר לו רבא, "לאו, כגון מר, אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא, דהוו אושכפי בארעא דישראל, והוו יתבי בשוקא דזונות, ועבדי להו מסאני לזונות, ועיילי להו.
אינהו מסתכלי בהו, ואינהו לא מדלן עינייהו לאיסתכולי בהו".
ומומתייהו הכי, "בחייהן רבנן קדישי דבארעא דישראל":
שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן:
מי שאינו כועס.
ומי שאינו משתכר.
ומי שאינו מעמיד על מדותיו.
שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן:
המדבר א' בפה ואחד בלב.
והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו.
והרואה דבר ערוה בחבירו, ומעיד בו יחידי.
כי הא דטוביה חטא, ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא.
נגדיה לזיגוד.
א"ל, "טוביה חטא, וזיגוד מינגד?!"
אמר ליה, אין.
דכתיב (דברים יט, טו) "לא יקום עד אחד באיש", ואת לחודך אסהדת ביה, שם רע בעלמא קא מפקת ביה.
אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב, מותר לשנאתו.
מותר לשנוא אותו - הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי, אף על פי שאינו רשאי להעיד, מותר לשנאתו:
שנאמר (שמות כג, ה) "כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו".
מאי שונא?
אילימא שונא נכרי?
והא תניא: "שונא שאמרו, שונא ישראל ולא שונא נכרי".
אלא פשיטא שונא ישראל.
ומי שריא למסניה?!
והכתיב (ויקרא יט, יז) "לא תשנא את אחיך בלבבך"?
אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא.
כולי עלמא נמי מיסני סני ליה, מאי שנא האי?
אלא לאו, כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה.
רב נחמן בר יצחק אמר, מצוה לשנאתו.
שנאמר (משלי ח, ג) "יראת ה' [שנאת] רע".
אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי, "מהו למימרא ליה לרביה למשנייה?"
אמר ליה, "אי ידע דמהימן לרביה כבי תרי, לימא ליה. ואי לא, לא לימא ליה"?
תנו רבנן, שלשה חייהן אינם חיים:
הרחמנין.
והרתחנין.
ואניני הדעת.
ואמר רב יוסף, כולהו איתנהו בי.
תנו רבנן, שלשה שונאין זה את זה, אלו הן: הכלבים, והתרנגולין, והחברין.
וי"א אף הזונות.
וי"א אף תלמידי חכמים שבבבל.
ת"ר, שלשה אוהבין זה את זה, אלו הן:
הגרים, ועבדים, ועורבין.
ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן:
אין הדעת סובלתן - אפילו הן עצמן מתחרטין, לאחר זמן, ונבזין הן בפני עצמן:
דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס מתגאה על הציבור בחנם.
ויש אומרים, אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושניה, ומחזירה.
ותנא קמא?
זימנא דכתובתה מרובה.
אי נמי, יש לו בנים הימנה ולא מצי מגרש לה.
חמשה דברים צוה כנען את בניו:
אהבו זה את זה, ואהבו את הגזל, ואהבו את הזמה, ושנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת.
ששה דברים נאמרים בסוס:
אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה, ומוציא קמעה.
וי"א אף מבקש להרוג בעליו במלחמה.
שבעה מנודין לשמים, אלו הן:
יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו.
וי"א, אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה.
אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי שמואל בר מרתא, אמר רב, משום רבי יוסי איש הוצל, מניין שאין שואלין בכלדיים?
בכלדיים - בעלי אוב:
שנאמר (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלהיך".
ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד?
שנאמר: (דניאל ו, ד) "כל קבל די רוח יתירא ביה, [ומלכא עשית להקמותיה על כל מלכותא]".
והיושבת על דם טהור, אסורה לשמש.
היושבת על דם - אף על פי שפסק המעין, שלא ראתה:
עד כמה?
אמר רב, עונה.
עונה - יום ולילה צריכין להמתין:
תנא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל.
ומה שמו?
איסי בן עקביה שמו.
הוא רבי יצחק בן טבלא, הוא רבי יצחק בן חקלא, הוא רבי יצחק בן אלעא, הוא
[עי' הגהות הב"ח לא גרס "הוא", עיין פירוש רשב"ם בתחילת ע"ב]