[סימנתי ע"פ הגהות הב"ח בעמוד שלפני"ז]
רבי יצחק בן אחא, דשמעתא הוא.
רבי יצחק בן פנחס, דאגדתא. ["הוא", כן הגיה בהגהות הב"ח, וכנ"ל מפירוש הרשב"ם, וכן נראה מפירוש רש"י הבא]
ר' יצחק ב"ר אחא דשמעתא - ר' יצחק סתם האמור באגדתא, ר' יצחק בן פנחס הוא:
[נראה שרש"י ג"כ בשיטת הרשב"ם, ולמה התחיל ב"בן אחא", וממשיך ב"בן פנחס"?
ולכאורה נראה שד"ה הבא שמעו נא הוא המשך לרש"י זה וכאילו הוא ד"ה אחד]
וסימניך ["שמעוני אחי, ועמי". דה"א כ"ח, ב]
שמעו נא אחיי - דשמעתא, בן אחא:
אמר רבה בר בר חנה, א"ר יוחנן, משמיה דר' יהודה בר' אילעי, אכול בצל ושב בצל, ולא תיכול אווזין ותרנגולין, ויהא לבך רודף עליך.
ולבך רודף עליך - מתאוה לאכול כל שעה, שהורגלת:
פחות ממיכלך וממשתיך, ותוסיף על דירתך.
כי אתא עולא אמר, מתלא מתלין במערבא: "דאכיל אליתא, טשי בעליתא. דאכיל קקולי,
קקולי - ירקות:
אקיקלי דמתא שכיב":
אקיקלי דמתא - על אשפות העיר, מקום ששאר בני העיר יושבין, הואיל ואין תובעין לו כלום:
מזגו לו כוס ראשון:
ב"ש אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין.
מברך על היין - והוא הדין למקדש על הפת:
וב"ה אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום:
גמרא
ת"ר, [תוספתא פ"ה הלכה כה] דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה:
ב"ש אומרים, מברך על היום ואח"כ מברך על היין.
מפני שהיום גורם ליין שיבא.
וכבר קידש היום, ועדיין יין לא בא.
וב"ה אומרים, מברך על היין, ואח"כ מברך על היום.
מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר.
שהיין גורם לקידוש שתיאמר - שאם אין לו יין או פת אינו מקדש:
דבר אחר, ברכת היין תדירה, וברכת היום אינה תדירה, "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם".
והילכתא כדברי ב"ה.
מאי "דבר אחר"?
וכ"ת התם תרתי והכא חדא?
הכא נמי תרתי נינהו, "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם".
"והלכה כדברי ב"ה".
פשיטא! דהא נפיק בת קול [עירובין יג, ב]?
איבעית אימא, קודם בת קול.
ואי בעית אימא לאחר בת קול, ורבי יהושע היא, דאמר אין משגיחין בבת קול:
הביאו לפניו
הביאו לפניו - ירקות:
מטבל בחזרת
מטבל בחזרת - זהו לשון הגמרא.
כדתניא לעיל (קז, ב) "השמש מטבל בבני מעים".
לפי שכל מאכלם על ידי טיבול:
מטבל בחזרת - כלומר אם אין שם ירק אחר, מטבל החזרת בחרוסת, ואוכל:
עד שמגיע לפרפרת הפת
עד שמגיע לפרפרת הפת - קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור.
וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל.
לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה:
הביאו לפניו
הביאו לפניו - אחר אותו טיבול:
מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין
אע"פ שאין חרוסת מצוה.
מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין, ואף על פי שאין החרוסת מצוה.
ולקמיה פריך, "הואיל ולאו מצוה, אמאי מייתי לה?":
ר"א [ברבי] צדוק אומר מצוה.
ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח: