דף ט,ב גמרא ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום.
בזיון קדשים: דכתיב (שמואל א ב) "גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי. ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך. ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה. ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה'":
מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות, ושפיכות דמים.
ע"ז, דכתיב: (ישעיהו כח) "כי קצר המצע מהשתרע".
מאי "קצר המצע מהשתרע"?
א"ר יונתן: קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד.
(ישעיהו כח) "והמסכה צרה כהתכנס".
א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי.
אמר: "מאן דכתיב ביה: (תהילים לג) "כונס כנד מי הים", נעשית לו מסכה צרה?"
גלוי עריות, דכתיב: (ישעיהו ג) "ויאמר ה', יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עינים, הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהן תעכסנה".
"יען כי גבהו בנות ציון", שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה.
"ותלכנה נטויות גרון", שהיו מהלכות בקומה זקופה.
"ומשקרות עינים", דהוו מליין כוחלא עיניהן.
"הלוך וטפוף תלכנה", שהיו מהלכות עקב בצד גודל.
"וברגליהן תעכסנה". א"ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל, בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס.
שפיכות דמים: דכתיב (מלכים ב כא) "וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלם פה לפה".
אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב?
ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: ע"ז, גלוי עריות, ושפיכות דמים.
רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בהקב"ה, אתאן למקדש ראשון.
דכתיב (מיכה ג) "ראשיה בשוחד ישפוטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסומו, ועל ה' ישענו לאמר, הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה".
לפיכך הביא עליהן הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם.
שנאמר: (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער".
ובמקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם?
והכתיב (יחזקאל כא) "מגורי אל חרב היו את עמי, לכן ספוק אל ירך".
וא"ר [אלעזר] אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה, ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם?
ההיא, בנשיאי ישראל הואי.
דכתיב: (יחזקאל כא, ) "זעק והילל בן אדם, כי היא היתה בעמי".
ותניא: זעק והילל בן אדם" יכול לכל? תלמוד לומר היא בכל נשיאי ישראל.
ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו: ראשונים, שנתגלה עונם, נתגלה קצם.
אחרונים, שלא נתגלה עונם, לא נתגלה קצם.
אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים.
א"ל ריש לקיש: אדרבה אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות, קא עסקי בתורה.
אמר ליה: בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים.
שאלו את רבי אלעזר: "ראשונים גדולים או אחרונים גדולים?"
אמר להם: "תנו עיניכם בבירה".
איכא דאמרי, אמר להם: "עידיכם בירה".
ריש לקיש הוי סחי בירדנא. אתא רבה בר בר חנה, יהב ליה ידא.
א"ל: "אלהא, סנינא לכו.
דכתיב (שיר השירים ח, ט) "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז".
אם עשיתם עצמכם כחומה, ועליתם כולכם בימי עזרא, נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו.
עכשיו שעליתם כדלתות, נמשלתם כארז שהרקב שולט בו".
מאי ארז?
אמר עולא: ססמגור מאי ססמגור אמר רבי אבא בת קול כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול וריש לקיש מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה ומה רבי [אלעזר] דמרא דארעא דישראל הוה ולא הוה משתעי ר"ל בהדיה דמאן דמשתעי ר"ל בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי בהדי רבב"ח משתעי אמר רב פפא שדי גברא בינייהו או ריש לקיש הוה וזעירי או רבה בר בר חנה הוה ור"א כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל לאו היינו טעמא א"נ סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני דכתיב (בראשית ט) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם
ששהו את קיניהן - שהיו מביאות במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים והם היו בעלי גיאות והיו מתרשלין בהקרבתן והנשים ממתינות שם עד שיקריבום ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן ומבטלין את הנשים מפריה ורביה:
מהשתרע - דריש בנוטריקון מהשתרר ריע אחד:
שני ריעים - צלם שהעמיד מנשה בהיכל צרה לשון ריעות כשתי נשים לאיש אחד וכעסתה צרתה (שמואל א א) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויקרא יח):
ראשיה בשוחד ישפוטו - סיפה דקרא ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו וגו':
ועליהם - אמקדש ראשון קאי:
ושלש גזירות - שדה עיין ובמות יער ועיין חורבא במטאטא השמד (ישעיהו ד) כמו ויעה ברד מחסה כזב (שם כח):
שנתגלה עונם - לא היו מכסין פשעיהם:
נתגלה קצם - לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כט):
אחרונים לא נתגלה עונם - בני מקדש שני רשעים היו בסתר:
בירה תוכיח - בית המקדש:
עידיכם בירה - בנין הבית עד לכם בדבר שלא חזר לנו וחזר לראשונים:
סנינא לכו - לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא ומנעו שכינה מלבוא מלשוב לשרות בבית שני:
נמשלתם ככסף - שאינו נרקב כך לא הייתם חסרים שכינה:
כדלתות - שער שיש בו שני דלתות פותח אחד וחבירו סוגר כך עליתם לחצאין:
שהרקב שולט בו - מקצתו תולעת אוכלתו מתוכו ומקצתו קיים כך קצת חזון שכינה היה שם וכלו לא היה:
מאי ארז - מאי נמשלתם לארז דקאמר:
אמר עולא ססמגור - מכתתו ומגררו מבפנים ססמגור שם תולעת:
מאי ססמגור - כלומר למה נמשלו בבית שני לססמגור לענין שריית שכינה:
א"ר אבא בת קול - נשתייר להו כאשר נשאר מן הארז מקצת מועט:
שדי גברא בינייהו - או הרוחץ תחליף או הפושט היד אי ר"ש בן לקיש הוה הרוחץ זעירי פשט לו היד או רבה בר בר חנה פשט לו היד ור"א היה הרוחץ:
כי אתא - ר"ש בן לקיש לקמיה דר' יוחנן וסיפר לו כך אמרתי לו לפלוני: