לומר שאינו עובד כל היום - עד הלילה אבל בלילה אם בא להקטיר חלבים ואימורים יקטיר:

גזירה שמא יאכל - כל היום אסור באכילת קדשים מן התורה אבל באנינות הלילה משנקבר המת ביום אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים והכי שמעינן ליה לר' יהודה במסכת  זבחים (דף צט:) והכי קאמר רבי יהודה כל היום הוא באנינות ולא יקריב:

והא מיגרשא - דהכי אוקימנא דאי חזי לה דמתה קדים ועייל לבית הכנסת ומשוי ליה לגיטא דההיא דמתה גיטא למפרע:

מי לא מיטרד - ובקדשים בעינן שמחה וגדולה דכתיב (במדבר יח ח) לך נתתים למשחה כדרך שהמלכים אוכלים (חולין קלב:):

מתני' הוא זורק את הדם - של תמידין כדי שיהא רגיל ומזומן בעבודת יוה"כ:

ומטיב את הנרות - מדשן מן אפר הפתילות שכבו וכן כל יום ויום מטיבן בבקר שנאמר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וכל יום מקטירין קטורת בהיכל פרס בשחרית ופרס בין  הערבים:

ושאר כל הימים אם רצה - להיטיב ולהקריב את כל קרבן שירצה מקריב ואין המשמר יכול לעכב על ידו:

מקריב חלק בראש - ראש הוא להקטיר ולהקריב כל חלק שיבחר:

ונוטל חלק - בחלוקת אכילת קדשים:

בראש - מנה יפה שיבחר לו:

גמ' דרבי עקיבא - לקמן בשמעתין:

היכי עביד עבודה - כל שבעה הרי מזין עליו:

על הטמא טהור ועל הטהור טמא - אם הזה על הטמא נעשה טהור ואם הזה על הטהור נעשה טמא ויליף טעמא מעל הטמא יתירא כדמפרש לקמן:

וחכמים אומרים - על הטמא לדרשא אתא לומר שאין דברי הזאה אמורים אלא בדברים המקבלים טומאה אבל בדברים שאין מקבלים טומאה אין הזאה הניתזת עליהן קרויה הזיה  ונפקא מינה שהשיריים שיש באזוב שירי פסולי הן ואין להכשירן להזות:

כדתנן נתכוון וכו' אם יש באזוב ישנה - כלומר ראויין השיריים להזות על אדם שצריך הזאה דלא נתכוון (לו) וחוזר ושונה ואין צריך לחזור ולהטביל:

לא ישנה - דנפסלו במלאכה דהזאה של בהמה אין הזאה עליה והוו להו כמים שנעשית בהן מלאכה:

למזה טהור - דדריש הכי והזה הטהור אף לאחר שהזה קראו טהור:

הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא בזבחים בפרק התערובת (דף פ.):

אגבא דגברא - כל שהוא שנותן עליו מטהרו:

אבל במנא - שהוא מטבל ראשי גבעולי אזוב בו צריכה שיעור: