מאי איכא למימר - והא הכא לאו בשעת לקיחה ולאו שעת עשייה הוא וקבע ליה:

לא תימא ואחר כך אמר אלא ואח"כ לקח ואמר - זו לחטאת וזו לעולה דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי שכחה ומיחלף להו בין ואחר כך לקח לואחר כך אמר:

ופרכינן לקח - אם כן מוסיף ומביא חובתו בהמה מדמי חטאתו מאי ניהו הרי אינו מעות שכבר לקח העוף:

דפריק ליה - ומוציאו לחולין ומוסיף מביתו וקונה מן המעות בהמה:

והא אין פדיון לעוף - דהכי תנן במסכת מנחות (דף ק:) אבל העופות והלבונה והכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בבהמה:

כגון [שלקח] פרידה אחת - גוזל אחד לקח מן הצבורין דמעות והכי קאמר תנא אי עולה זבן הני מעות דקיימי חטאת נינהו ומוסיף עליהן ומביא חובתו והאי עולה דזבן אזלא לנדבה:

אי חטאת זבן - הוקבעו מעות צבור השני לעולה על ידי לקיחה זו ואין מוסיף עליהן ומביא מהן חובתו אלא מביא מן המעות עולת נדבה והחטאת שלקח תמות ומביתו יביא מעות  ויקח בהמה:

שאני מצורע - דכתיב (ויקרא יד) זאת תהיה תורת המצורע ולא אחרת:

רישא נמי - עני שהביא קרבן עשיר:

התם הא רבי רחמנא - תורה אחת לכל המצורעין כולן יוצאין בקרבן עשיר:

והתניא - בניחותא:

ונילף מינה - לטמא מקדש:

ואם דל הוא - מיעוט הוא מצורע הוא דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא אבל שאר חייבי קרבן עולה ויורד לא:

מתני' כנגד בית שילוחו - כנגד שער שהוציאוהו בו:

ולנשחט - מפרש בגמרא:

גמ' אקשירה קאי - דקושר לו לשון כנגד צוארו:

או אהעמדה קאי - והכי קאמר ואת שעיר החטאת העומד לשחיטה מעמיד כנגד מקום בית שחיטתו:

שפיר - דתו לא מערבי אהדדי שזה קשור בראשו וזה בצוארו ולא באחרים שאלו קשור עליהן לשון ושל אחרים אינו קשור:

אלא אי אמרת - ולנשחט אהעמדה הוא דקאי ומשום דקשירת שעיר המשתלח לחודיה קאמר שלא יתערבו זה בזה ולא באחרים בשלמא במשתלח לא מיערב שעיר הפנימי דהאי  קשיר ביה והאי לא קשיר ביה אלא באחריני אמאי לא מיערב שעיר הפנימי הא שעיר פנימי ואחרים אין לשון קשור עליהם:

שתי לשונות שמעתי - על שתי לשונות של זהורית שמעתי חילוק ביניהם אחת של פרה אדומה שכתוב בה (במדבר יט) ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

אחת צריכה שיעור - ושיעורה מפרש לקמן:

ואחת אין צריכה שיעור - שכשירה בכל שהוא:

דבעי חלוקה - כדתנן לקמן (דף סז.) מה היה עושה המשלח את השעיר חולק לשון זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו:

בעי כובד - שתהא כבידה ותפול לתוך עומק האור כדכתיב (שם) אל תוך שרפת הפרה:

תנאי היא - לקמן בשמעתין:

כיצד הוא עושה - במסכת פרה (פ"ג משנה יא) תנן לה:

כורכן - לעץ ארז ואזוב:

[בשירי הלשון - מדקתני שירי מכלל דאיכא תו]:

בזנב הלשון - סרוקה במסרק ונעשית קצרה לראש האחד כמין זנב:

שקלטתן שלהבת - ולא נפלו לתוך שריפת הפרה אלא נתהבהבו באויר:

ומקדש - כלומר ונותן שם. כל מעשה פרה קרי לה קידוש:

בקולחת - אש שיש עליה עמוד שלהבת זקוף למעלה כקלח של עשב גבוה צריך להביא אחר והא דאמר רבי חנין כשירה בנכפפת אש ששלהבת נמוכה וכפופה וסמוכה לגחלתה  וקרינן ביה אל תוך:

שיהיו כולן באגודה אחת - דבעינן שיהו נלקחין בבת אחת דכתיב ולקח עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

ואחת של מצורע - דכתיב ביה נמי ושני תולעת ואזוב:

ואין לי לפרש - ואיני יודע לפרש איזו גדולה ואיזו קטנה ואיזו בינונית: