תלמוד לומר אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד - לכפר בקודש ביום הכפורים עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו יצא זה שאינו ראוי וכו' דלאו  כהן גדול הוא:

ואם איתא - דבח' בגדים הוא משמש כל השנה האי נמי מיחזא חזי דכתיב ביוה"כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו וכל מילוי ידים על ידי הבגדים הוא כדכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמות כט):

משום איבה - אבל מדאורייתא חזי:

דלית ליה איבה - דלא חייש לאיבה:

ולא קמשמש - כלומר וקאמר דלא משמש משוח מלחמה בשמונה:

פר כהן משיח לא גרסינן - דהיינו פר הבא על כל המצות כהן משיח שחטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו כרת מביא פר וההדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד  שבישראל:

ועשירית האיפה - שבכל יום כדכתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה (ויקרא ו):

לא פורע - ראשו לגדל שיער מחמת אבילות:

מלמטה - שיפולי בגדיו:

ואינו מטמא לקרוביו - אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין בפרשה:

ומצווה על הבתולה - בעשה:

ומוזהר על האלמנה - בלאו:

ומחזיר את הרוצח - במיתתו:

ומקריב אונן - דכתיב ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא) כדפרישית בפרק קמא (דף יג:):

ואינו אוכל - כלומר אף על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין הקרבה שוה הוא לו לענין אכילה:

ואינו חולק - כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור האנינות דאמרינן בזבחים פרק טבול יום (דף צט.) הראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק:

ומקריב חלק בראש - מפורש בפ"ק (דף יד.):

ופטור על טומאת מקדש - בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא וכולה הך מתניתא מפרש לה התם:

מרובה בגדים - כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה שלא היה להם לכהונה גדולה אלא בריבוי בגדים:

חוץ מפר הבא על כל המצות - דמשיח כתיב ביה ואע"ג דגבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן בת"כ אבל הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות  איצטריך לגופיה כדתניא בת"כ משיח יכול זה מלך ת"ל הכהן:

וכולן נוהגות במשוח שעבר - כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו כולן נוהגות בו:

חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה - שהם חובה קבועה וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים:

האמורין בפרשה - גבי והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא) דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה כדמפרש בהוריות (דף יב:) מאשר יוצק (ויקרא כא) ואלו הן חמשה דברים לא פורע ולא פורם ואינו מטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה אבל לא מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא דהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן תלמוד לומר עליו ולא על חבירו. ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה. דמרבי ליה במסכת מכות (דף יא.) מקראי ופליגי רבנן עליה אלמא האי תנא לית ליה איבה מדקתני כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש [בח'] בגדים ואפילו הכי משוח מלחמה לא דקתני כולן אין נוהגות במשוח מלחמה:

כי לית ליה איבה בדכוותיה - משוח שעבר גדול היה כמותו אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה חושש לאיבתו:

להא שמעתא - דכי אתא רב דימי:

אהדרינהו לאפייהו - כלומר לא אמרה ר' יוחנן:

רבי אבהו - חשוב היה בבית המלך כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה:

נימרו ליה מימר - בהדיא לא אמרה רבי יוחנן:

כי אתא רבין אמר - לאו משמש בהן איתמר אלא נשאל בהן איתמר בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים שהמלך נשאל לו  בהן:

השואל - מלך או אב בית דין:

פניו כלפי נשאל - כלפי כהן:

כלפי שכינה - כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן:

ושאל לו - משמע לו לבדו שאין שומע אלא הוא:

אינו מהרהר בלבו - אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל שנאמר ושאל לו במשפט האורים וסמיך ליה על פיו יצאו קרי ביה הכי ושאל לו השואל על פיו שמוציא דברים בפיו:

שני דברים כאחד - אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני:

[רש"י שמות כט, ל]