אליה אלהים ויפתח את רחמה".
מפתח של תחיית המתים מנין?
דכתיב: (יחזקאל לז) "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם".
כי אני ה' - ולא שליח:
במערבא אמרי: אף מפתח של פרנסה - דכתיב: (תהילים קמה) פותח את ידך וגו'.
פותח את ידך - ולא שליח:
ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא?
אמר לך: גשמים היינו פרנסה:
גשמים נמי היינו פרנסה - וכבר חשבנא ליה:
ר' אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג כו':
איבעיא להו: ר' אליעזר מהיכא גמיר לה?
מלולב גמר לה
מלולב גמר לה - שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על המים כדאמרינן בסוכה כך אי אפשר לעולם בלא מים:
או מניסוך המים גמר לה?
מלולב גמר לה - מה לולב ביום אף הזכרה ביום.
מה לולב ביום - שמתחילין ליטול ביום ראשון אף הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון עד למחר:
או דלמא מניסוך המים גמר לה - מה ניסוך המים מאורתא
מה ניסוך המים מאורתא - כדאשכחן במס' סוכה: (דף נא:) שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה. ויש ספרים דכתיב בהו דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים נמי יכול לנסך בלילה:
דאמר מר: (במדבר כט) "ומנחתם ונסכיהם" אפילו בלילה - אף הזכרה מאורתא?
אף הזכרה נמי מאורתא - שבלילי י"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמתחילין להזכיר גבורות גשמים:
תא שמע: דאמר רבי אבהו: לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב.
איכא דאמרי: ר' אבהו גמרא גמיר לה.
גמרא גמיר לה - רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה אלא מלולב:
ואיכא דאמרי: מתניתא שמיע ליה.
מתניתין שמיע ליה - דרבי אליעזר גמר מלולב:
מאי היא?
דתניא: "מאימתי מזכירין על הגשמים?
רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב.
ר' יהושע אומר: משעת הנחתו.י[1]
משעת הנחתו - מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביע:
א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו
ארבעה מינין הללו - שבלולב ואתרוג:
אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים.
אמר לו ר' יהושע: והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה.
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר.
וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה, ואינה אלא בזמנה - כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה, ואינן אלא בזמנן.
לפיכך, אם בא להזכיר כל השנה כולה - מזכיר.
כך גשמים - יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות החמה אם הוא רוצה יהא מזכיר:
רבי אומר: אומר אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה.
משעה שפוסק מלשאול - שבפסח פוסק מלומר: ותן טל ומטר - פוסק מלהזכיר גבורות גשמים. והשתא לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו מזכיר הואיל ולא סימן ברכה הן:
ר' יהודה בן בתירה אומר[2]: בשני בחג הוא מזכיר.
ר' עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר.
ר' יהודה משום ר' יהושע אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג:
האחרון - מזכיר
האחרון - המתפלל תפלת מוסף:
הראשון - אינו מזכיר.
הראשון - המתפלל תפלת יוצר:
ביום טוב ראשון של פסח: הראשון - מזכיר, האחרון - אינו מזכיר".
אינו מזכיר - ושוב אין מזכירין:
שפיר קאמר ליה ר"א לרבי יהושע?
שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר' יהושע - דאמר כי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה ואף על גב דלא מטא זימנייהו כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה, ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הן - מזכירין הואיל ואין שואלין:
אמר לך רבי יהושע בשלמא תחיית המתים מזכיר - דכולי יומא זמניה הוא, אלא גשמים כל אימת דאתיין זמנייהו היא?
כל אימת דאתיין זימנייהו הוא - וכיון דלאו זימניה הוא אין מזכירין. והוא הדין בחג:
והתנן: יצא ניסן וירדו גשמים - סימן קללה הם.
שנאמר[3]: (שמואל א יב, יז) הלא קציר חטים היום וגו'.
רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג הוא מזכיר.
מ"ט דרבי יהודה בן בתירה?[4]
דתניא: רבי יהודה בן בתירה אומר - נאמר בשני: (במדבר כט, יט) ונסכיהם.
בשני ונסכיהם - דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין להזכיר בשני:
ונאמר בששי[5]: ונסכיה.
ונאמר בשביעי[6]: כמשפטם[7] - הרי מ"ם יו"ד מ"ם - הרי כאן מים - מכאן רמז לניסוך המים מן התורה.
ומאי שנא בשני דנקט?
דכי רמיזי להו בקרא, בשני הוא דרמיזי - הלכך בשני מדכרינן.
רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר.
שנאמר בששי: ונסכיה - בשני ניסוכין הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין.
בשני ניסוכין הכתוב מדבר - שני ניסוכין על קרבן אחד. אבל: "ונסכיהם" משמע הרבה דבקרבנות הרבה, לכן לא הוה דריש רבי עקיבא מונסכיהם:
ואימא תרוייהו דחמרא[8]?
סבר לה כר' יהודה בן בתירה דאמר: רמיזי מיא
סבר לה כרבי יהודה - דמ"ם יו"ד מ"ם מרבה ניסוך המים:
תוספות
איבעיא להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמיר מה לולב ביום וכו'. פי' ולולב הוי רצוי דמים וגדל על המים או דלמא מניסוך גמר לה פי' ונפקא מינה אי מלולב גמר לה אבל ניסוך המים סבירא ליה דלאו ביום ראשון הוא או מניסוך המים קא גמר לה דסבירא ליה דניסוך המים ביום ראשון הוא אי נמי דאי מלולב גמר הוה דווקא ביום שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה ולענין זה אהני דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה אף וכו' פירוש דאע"ג דניסוך קרבנות לא הוי עד לאחר הקרבת קרבנותיהם ואם כן היאך קריבי נסכים בלילה רוצה לומר בלילה שניה והניסוך החג דהוי ממים מצי למהוי בלילה ראשונה ואע"ג דאמרינן במסכת יומא בפ' בראשונה (דף כו:). אמר רב ואיתימא ר' יוחנן אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר וא"כ לא הוי בלילה ראשונה דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל מקום אי בעי עביד ליה בליליא:
דאמר רבי אבהו לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב. פירוש וסבירא ליה דניסוך לא הוי עד בשני:
משעת נטילת לולב. פירוש דהיינו תחילת יום ראשון של סוכות ורבי יהושע אומר משעת הנחתו פירוש לאורתא דמוצאי שביעי של סוכות שמניחין בו את הלולב:
משעה שמפסיקין לישאל. ותן טל ומטר בברכת השנים פוסקין מלהזכיר מוריד הגשם בתחיית המתים:
העובר לפני התיבה בי"ט של חג האחרון מזכיר וכו'. פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:
מים. מ"ם מנסכיהם דכתיב בשני ויו"ד דכתיב בששי ונסכיה ומ"ם שבשביעי כתיב כמשפטם והוי מים טעמא דרבי עקיבא בששי ונסכיה דמשמע תרי נסכים הלכך בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים: