הנודר עד הגשמים - דאמר קונם אם אהנה מדבר זה עד הגשמים:

עד שתרד רביעה שניה - בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואין קורין גשמים לראשונה עד שתרד שניה שמכאן ואילך מקולקלות הדרכים ומאוסות מפני הגשמים ל"א עד הגשמים  משמע תרי דהיינו רביעה שניה:

כל אדם - אפילו העשירים:

פרט - לא תפאר אחריך (דברים כד) לא תטול תפארתו ממנו:

משילכו הנמושות - בשדה דמכאן ואילך נתייאשו שאר העניים לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלום:

נמושות - לשון ממשש:

משילכו עניים בכרם ויבאו - כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה והשתא מסחי דעתייהו עניים:

משתרד רביעה שניה - דעד ההיא שעתא לקטו הכל:

דאזלי אתיגרא - הולכין בנחת ומעייני טפי מחזיק בפלך (שמואל ב ג) מתרגמא אתיגרא:

לקוטי בתר לקוטי - עני מוליך בנו אחריו שמכאן ואילך פוסקים שאר עניים מללקוט:

ה"ג רב פפא אמר לשבילי הרשות - כלומר שיש רשות מב"ד לעוברי דרכים לקצר שבילן לילך בשדות:

עד שתרד רביעה שניה - שמכאן ואילך גדלה התבואה וקשה לה דישת הרגל דאמר מר בפרק מרובה בתנאים שהתנה יהושע מהלכין בשבילי הרשות וכו':

בתבן וקש של שביעית - ספיחים שגדלו בשביעית דיש בהן איסור שביעית או תבואה שגדלה בשביעית לאחר שנכנסה:

כלה לחיה מן השדה - לשון זכר כמו (בראשית יח) עשו כלה כלומר כלה האוכל:

כלה לבהמתך - כמו כלה בחימה כלה ואינימו (תהלים נט) ומשירדה רביעה שניה מכאן ואילך אין תבן וקש בשדות שהגשמים עושין אותן זבל:

והולידה - כאדם שמוליד:

גשמים ברביעה ראשונה - אם באין כל כך שנימס הקרקע יפין הן ואין צריך להתענות:

לגוף בה פי חבית - ששותת מן המים עד שנעשה תיחוח כל כך שיכול לעשות מגופת חבית בלא תוספת מים:

אין בהם משום ועצר - אין זו קללה של ועצר את השמים:

קודם ועצר - קודם זמן ק"ש דכתיב ביה ועצר את השמים אע"פ שלא יהיה רוב גשמים:

אבל ירדו קודם ועצר דצפרא יש בהן משום ועצר - הואיל ולא ירדו ביום ואין יפין לעולם:

לית בהו מששא - ואין שנתן מתברכת:

וחסדכם כענן בקר - שאין בו ממש:

מיטרא במיפתח בבי - אם יורדין בבקר כשפותחין הפתחים יקפל החמר שמוכר תבואה את שקו ליכנס לישן מפני שהשנה מתברכת ויהיה שובע בעולם ולא ישתכר במכירת  תבואתו אלמא יפין הן:

דקטיר בעיבא - אם נתקשרו שמים בעננים עבים ולא קלושים אין בהם משום ועצר:

דקטיר בעננא - שהיא קלושה מעב אין בו ממש:

טבא לשתא - אשריה כלומר טובה יש לשנה דטבת ארמלתא שאין גשמים יורדין בה להרביע את הארץ:

איכא דאמרי דלא ביירי תרביצי - אותן מקומות שמרביצין בהן תורה אינן בורות מפני שהדרכים יפין הן והולכין התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה ל"א לא ביירי תרביצי גנות  שאינן גדילין על רוב מים כגון כרשינין:

לא שקיל שודפנא - אין השדפון נאחז ומתדבק בתבואה:

מנוולתא - שהדרכים מנוולים בטיט מפני הגשמים:

הא דאתא מיטרא מעיקרא - שירדו הגשמים בזמנן במרחשון וירדו אף בטבת רעים הן שכבר די לעולם בגשמים של מרחשון:

דלא אתא מיטרא מעיקרא - טבא לשתא דטבת מנוולתא לשון אחר הא דאתא מיטרא מעיקרא טבא דמנוולתא:

אין בהם משום ועצר - דאותן של קצת מדינה שירדו להן גשמים מוכרין לאחרים:

ואמר רב יהודה אמר רב שתיהן לקללה - אותן שירדו ואותן שלא ירדו מפני שרוב גשמים קלקלו את תבואתם:

הא דאיכא מיטרא טובא - יותר מדאי שתיהן לקללה:

כדמבעי ליה - אין בהם משום ועצר שקצת מדינה תספק לקצת מדינה:

תמטר תהא מקום מטר - כלומר יותר מדאי:

מאימתי מברכין על הגשמים - בפרק הרואה (ברכות נד.) אמרינן על הגשמים אומר הטוב והמטיב והתם (דף נט.) פרכינן הך ברכה דתקון לה רבנן ומשנינן לה הא דחזא מיחזא  והא דשמע משמע:

חתן לקראת כלה - שירדו כל כך שכשהטפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה מפי מורי ל"א שהשווקין מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו:

רוב ההודאות - כלומר רוב ההודאות אתה קורא להקב"ה ולא כל ההודאות והכי משמע ברוך אתה ברוב ההודאות ולא בכל אלא כך חותם בא"י אמ"ה אל ההודאות דמשמע כל  ההודאות: