דף כב,ב גמרא (דברי הימים ב לה) וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך מאי אלהים אשר עמי אמר רב יהודה אמר רב זו ע"ז אמר הואיל וקא בטח בע"ז יכילנא ליה (דברי הימים ב לה) ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד מאי כי החליתי מאד אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי [יונתן] מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך מאי דרש (ויקרא כו) וחרב לא תעבור בארצכם מאי חרב אילימא חרב שאינה של שלום והכתיב ונתתי שלום בארץ אלא אפילו של שלום והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה גחין ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה אמר (איכה א) צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פתח עליה ההיא שעתא (איכה ד) רוח אפינו משיח ה': מעשה וירדו זקנים מירושלים לעריהם כו': איבעיא להו כמלא תנור תבואה או דלמא כמלא תנור פת תא שמע כמלא פי תנור ועדיין תיבעי להו ככיסויא דתנורא או דלמא כי דרא דריפתא דהדר ליה לפומא דתנורא תיקו: ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים כו': אמר עולא משום ר' שמעון בן יהוצדק מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות והקיאום דרך בית הרעי ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו את הבשר וטמאו את העצמות: על אלו מתריעין בשבת כו': תנו רבנן עיר שהקיפוה נכרים או נהר ואחד ספינה המיטרפת בים ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין ומפני רוח רעה על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דרבי יוסי דכתיב (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החייה: שמעון התימני אומר אף על הדבר כו': איבעיא להו לא הודו לו חכמים בשבת אבל בחול הודו לו או דלמא לא הודו לו כלל ת"ש דתניא מתריעין על הדבר בשבת ואצ"ל בחול ר' חנן בן פיטום תלמידו של ר' עקיבא משום רבי עקיבא אומר אין מתריעין על הדבר כל עיקר: על כל צרה שלא תבא על הצבור כו': ת"ר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים מ"ט אמר ר' יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב הטובה ואמר רבי יוחנן מניין שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די אמר רמי בר רב יוד ובגולה מתריעין עליה תניא נמי הכי שנה שגשמיה מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם שאלו את ר' אליעזר עד היכן גשמים יורדין ויתפללו שלא ירדו אמר להם כדי שיעמוד אדם בקרן אפל וישכשך רגליו במים והתניא ידיו רגליו כידיו קאמינא אמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי קרן אפל דקם ההוא טייעא כי רכיב גמלא ונקיט רומחא בידיה מתחזי איניבא ת"ר (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות דבר אחר
וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי וגו' לא עליך אני הולך היום - יאשיה יצא לקראתו למלחמה ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כו':
מאן אלהים - דקאמר ליה פרעה נכה חדל לך מאלהים אשר עמי:
מלמד - מדכתיב ויורו המורים דמשמע יריות רבות יורו המורים: אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה:
הא כתיב ונתתי שלום בארץ - ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי' חרב של שלום:
שאין דורו דומה יפה - בעיני המקום:
איבעיא להו כמלא תנור תבואה - דהיינו שיעור גדול יותר ממלא תנור פת דשיעור קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל התנור פת אלא בדפנות מדביקין אותו:
ת"ש - דקתני חדא כי האי לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי התנור:
או דלמא כי דרא דריפתא - שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה בפי התנור אי נמי שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור:
ובלען - כשהן שלימין:
וטהרו את הבשר - שאינו מטמא טומאת מת דנתעכל ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי עיכול ופירשא בעלמא הוא:
וטימאו את העצמות - דלא מתעכלו:
מפני רוח רעה - שנכנס בו רוח שידה ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות:
לסגף - לענות נפש מתרגמינן לסגפא נפש (במדבר ל):
יצטרך לבריות - כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו:
דכתיב לנפש חיה - החייה:
חנן בן פטום אומר אין מתריעין על הדבר - אפי' בחול דגזירה היא:
רמי בר רב יוד - חכם ששמו יוד:
ובגולה - בבל שהיא במצולה:
מתריעין על רוב גשמים - שלא ירדו:
שלא יהו בתיהם קבריהן - שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים:
אנשי משמר ואנשי מעמד - מפרש בשלשה פרקים לקמן (דף כו.):
תנו עיניכם - התבוננו בתפלתכם בתעניות עליהם שלא ירדו רוב גשמים:
קרן אפל - שן סלע גבוה וכך שמו:
וישכשך רגליו במים - כלומר לעולם אין מתפללין:
והתניא ידו - עד שישכשך ידו:
רגלו כידו - וכיון דיכול לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך בידו נמי:
טייעא - סוחר ישמעאל:
ומיתחזי - האי טייעא וגמליה ורומחא לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל:
איניבא - תולעת ל"א כי אנבא לינדינ"א בלע"ז:
לא שכורה - לא שתויה יותר מדאי שמטשטשין את הארץ: