לאיזה שירצו יעלו.
לאיזה שירצה יעלו - הושע בן אלה, רשע היה. דכתיב, (מלכים ב', יז) "ויעש הרע בעיני ה', רק לא כמלכי ישראל".
והיינו דקאמר רק, ש"בטל את הפרוסדאות", ואמר, "לאיזה שירצו יעלו":
רב מתנה אמר, יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה.
הרוגי ביתר - בפרק הניזקין (גיטין נז, א):
ואמר רב מתנה, אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה, "הטוב והמטיב".
"הטוב", שלא הסריחו.
"והמטיב", שנתנו לקבורה.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, יום שפסקו מלכרות עצים למערכה.
מלכרות - לפי שהן לחין. ומאותו הזמן אין כח בחמה לייבשן. וחיישינן מפני התולעת. לפי שעץ שיש בו תולעת פסול למערכה. כדאמרינן (מדות פרק ב' משנה ה'):
[דתניא], "רבי אליעזר הגדול אומר, מחמשה עשר באב ואילך, תשש כחה של חמה.
ולא היו כורתין עצים למערכה. לפי שאינן יבשין".
אמר רב מנשיא, וקרו ליה, "יום תבר מגל".
יום תבר מגל - שבירת הגרזן, שפסק החוטב מלחטוב עצים:
מכאן ואילך, דמוסיף, יוסיף.
מכאן ואילך - מחמשה עשר באב ואילך, דמוסיף לילות על הימים, לעסוק בתורה, יוסיף חיים על חייו:
ודלא מוסיף, [יסיף].
דלא יוסיף - לעסוק בתורה בלילות:
מאי יאסף?
אמר רב יוסף, תקבריה אימיה:
תקבריה אימיה - כלומר ימות בלא עתו:
שבהן בנות ירושלים כו': ת"ר, "בת מלך, שואלת מבת כהן גדול.
בת מלך - אף על פי שהיה לה שואלת מבת כהן גדול כו', שלא לבייש את השואלת מתוך שאין לה:
מבת כהן גדול - שהוא קרוב וסמוך למלכות:
בת כהן גדול, מבת סגן.
סגן - כהן חשוב, ממונה תחת כהן גדול להיות תחתיו ביום הכפורים, אם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים ישמש זה הסגן תחתיו:
ובת סגן, מבת משוח מלחמה.
משוח מלחמה - הוא הכהן המכריז במלחמה מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דברים כ):
ובת משוח מלחמה, מבת כהן הדיוט.
וכל ישראל, שואלין, זה מזה.
כדי שלא יתבייש את מי שאין לו:
כל הכלים טעונין טבילה: אמר רבי אלעזר אפילו מקופלין ומונחין בקופסא:
אפילו מקופלין ומונחין בקופסא - אישקוריי"ן:
צריכין טבילה - כולן, שלא לבייש את שצריכה טבילה:
בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים:
תנא: מי שאין לו אשה, נפנה לשם:
מיוחסות שבהן היו אומרות בחור וכו':
תנו רבנן: "יפיפיות שבהן מה היו אומרות?
תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי.
מיוחסות שבהן מה היו אומרות?
תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים.
שאין אשה אלא לבנים - אם בניך יהיו מיוחסין הכל קופצין עליהם, בין זכרים בין נקבות:
מכוערות שבהם מה היו אומרות?
קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד, שתעטרונו בזהובים".
על מנת שתעטרונו בזהובים - שאחרי הנישואין תתנו לנו תכשיטין, ומילתא בעלמא הוא דאמרי, כלומר ובלבד שתתנו לנו מלבושים נאים:
אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן.
מחול - סביב, לשון מחול הכרם (כלאים, פרק רביעי משנה א'):
וכל אחד ואחד מראה באצבעו.
מראה באצבעו - ואומר, "זה ה' קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו":
שנאמ', (ישעיהו כה) "ואמר ביום ההוא, הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו":