ומוקים לה לברייתא, כר' יוסי בר יהודה.
ואוקי לה להך ברייתא - דלעיל כרבי יוסי בר יהודה:
ומי אמר ר"י: "בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה"?!
ורמינהי[1]: "א"ר יהודה, אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי, אין קורין אותה אלא בזמנה".
אימתי - מקדימים:
מקום שנכנסים כו' - במקום שבית דין קבוע והכפרים נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב:
אבל מקום שאין נכנסין - דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים - אין קורין אותה אלא בזמנה:
מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן, ואפילו בזמן הזה[2]?
ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה.
ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר' יהודה, מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה?!
משום דקשיא ליה כו' - בתמיה:
רב אשי שמיע ליה, דאיכא דתני לה כרבי יהודה. ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה. ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה, אמר: "מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא, מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה דווקא":
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו':
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא: (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים
הפרזים - עיר שאין לה חומה, ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה:
היושבים בערי הפרזות וגו'"[3],
מדפרזים בארבעה עשר, מוקפין בחמשה עשר.
מוקפין בט"ו - שהרי שני ימים כתובין שם[4] ומדקבע י"ד לפרזים שדייה ט"ו למוקפין:
ואימא: פרזים בארבעה עשר, מוקפין כלל כלל לא?
כלל כלל לא - וחמשה עשר דכתיב במגילה - שדייה לשושן, כדרך שנחו בו בשעת הנס:
ולאו ישראל נינהו?!
ועוד: "מהודו ועד כוש" כתיב (אסתר א, א).
מהודו ועד כוש כתיב - שקיבלו עליהם פורים, דכתיב: וישלח ספרים בכל מדינות המלך אחשורוש וגו' לקיים עליהם. ואע"ג דלא כתב: הודו וכוש בהאי קרא - כיון דכתיב בכל מדינות המלך אחשורוש הרי מהודו ועד כוש:
ואימא: פרזים - בארביסר, מוקפין - בארביסר ובחמיסר, כדכתיב: (אסתר ט, כא) "להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר [בו] בכל שנה"?
כדכתיב להיות עושים - מסקנא דקושיא היא, ולא תירוצא הוא:
אי הוה כתב: "את יום ארבעה עשר וחמשה עשר" כדקאמרת. השתא דכתיב: "את יום ארבעה עשר, ואת יום חמשה עשר", אתא: "את" ופסיק - הני בארבעה עשר, והני בחמשה עשר.
ואימא פרזים - בארביסר, מוקפין - אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר?
ואימא פרזים בי"ד - דהא קבעינהו קרא, אבל מוקפין דלא קבעינהו קרא - אי בעו בארביסר ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו:
אמר קרא: "בזמניהם" - זמנו של זה לא זמנו של זה[5].
ואימא בתליסר?
ואימא מוקפין בי"ג - וקרא דכתיב בחמשה עשר - לשושן הוא דקבע, כדרך שעשו בט"ו בשנה ראשונה:
כשושן.
ומשני כשושן - כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין אימת הוא, ואשכחן שושן שעשו בט"ו, מסתברא שאותו היום שייר למוקפין[6]:
אשכחן עשייה[7] - זכירה מנלן?
אשכחן עשייה - דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו:
זכירה - קריאת המגילה:
מנלן - שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה עשר? הא בהאי קרא: דעל כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וגו - עשייה הוא דכתיבא:
אמר קרא (אסתר ט, כח) "והימים האלה נזכרים ונעשים" - איתקש זכירה לעשייה.
איתקש זכירה לעשייה - הלכך זמן אחד להם:
מתני' דלא כי האי תנא[8].
דתניא: "רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש - קורין בחמשה עשר".
מ"ט דרבי יהושע בן קרחה?
כי שושן, מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש[9] וקורין בחמשה עשר, אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר.
ותנא דידן מ"ט[10]?
יליף: "פרזי", "פרזי".
כתיב הכא: (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים".
וכתיב התם: (דברים ג, ה) "לבד מערי הפרזי הרבה מאד".
וכתיב התם - בביאת הארץ בימי משה ויהושע: לבד מערי הפרזי הרבה מאד:
מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון[11],
מה להלן מימות יהושע - ולא גרסינן "מה להלן מוקפין חומה מימות יהושע" - דהא פרזים לאו מוקפין חומה נינהו:
אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
אף כאן מימות יהושע - אף פרזים האמור כאן, במעשה המן - בפרזי דיהושע קאמר. ואע"ג דלאחר כן נעשה מוקף - הוי פרזים לענין מגילה:
בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן, דלית ליה: "פרזי", "פרזי".
פרזי פרזי - לא גמיר גזירה שוה מרביה, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו:
אלא תנא דידן, מ"ט לא אמר כר' יהושע בן קרחה?
מ"ט?! דהא אית ליה: "פרזי", "פרזי"?
הכי קאמר: אלא שושן דעבדא[12] כמאן? לא כפרזים[13] ולא כמוקפין[14]?
הכי קאמר אלא שושן דעבדה כמאן - אי ילפינן הך גזירה שוה, היאך עשו אותן שבשושן בט"ו, הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע:
אמר רבא: ואמרי לה כדי[15]: שאני שושן, הואיל ונעשה בה נס.
הואיל ונעשה בה נס - שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום, להרוג בשונאיהם שני ימים, על כרחן לא נחו עד ט"ו, וכך קבעוה לדורות:
בשלמא לתנא דידן, היינו דכתיב: (אסתר ט, כח) "מדינה ומדינה, ועיר ועיר".
מדינה ומדינה עיר ועיר - גבי זכירה ועשייה כתיב: "והימים האלה נזכרים ונעשים וגו'", משמע - מדינה ומדינה כמנהגה, ועיר ועיר כמנהגה. למדנו שיש מנהג חלוק במדינות[16], ומנהג חלוק בעיירות[17], לחלק בין שושן לשאר עיירות, ואע"פ שאף היא[18] בכלל פרזים - הוקבעה בט"ו:
"מדינה ומדינה" - לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש[19]. "עיר ועיר" - נמי[20] לחלק, בין שושן לשאר עיירות.
אלא לרבי יהושע בן קרחה, בשלמא "מדינה ומדינה" לחלק בין שושן לשאר עיירות[21],
הכי גרסינן אלא לר' יהושע בן קרחה, בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש[22]:
אלא "עיר ועיר", למאי אתא?
עיר ועיר למאי - הרי כל הפרזים שוין[23] וכל המוקפין שוים[24] ואין חילוק בין עיר ועיר:
אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא?! כיון דאית ליה: "פרזי", "פרזי"[25], "מדינה ומדינה", למה לי?
אלא קרא, לדרשה הוא דאתא. וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא.
וכר' יהושע בן לוי - ובחלוק לא איירי כלל. אלא ה"ק: כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה:
דאמר רבי יהושע בן לוי: "כרך וכל הסמוך לו, וכל הנראה עמו, נידון ככרך".
נידון ככרך - וקורין בט"ו. הסמוך - אע"ג שאינו נראה. נראה - אע"פ שאינו סמוך. הכי מפרש לקמן[26]:
עד כמה?
עד כמה - חשיב לה סמוך:
אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא - מיל.
ולימא: מיל?
הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כמה הוי - כמחמתן לטבריא.
ואמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא[27]: מנצפ"ך - צופים אמרום.
מנצפ"ך - כפל אותיות:
צופים אמרום - נביאי הדורות:
ותסברא.
והכתיב: (ויקרא כז, לא) "אלה המצות" - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה[28]?
ועוד, האמר רב חסדא: "מ"ם, וסמ"ך שבלוחות,
תוספות
ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך כו'. השתא סלקא דעתך דמנצפך[29] מיירי בסתומות[30]. ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה (דף קד. ושם)[31] משמע איפכא[32]. מדקאמר התם[33]: בשלמא פתוח ועשאו סתום - עילויי עליוה, דאמר רב חסדא כו', אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דא"ר ירמיה מנצפ"ך [צופים אמרום] - אלמא מנצפ"ך איירי בפתוחות?
ואור"י: דגמ' [דשבת] מסיק ליה וקתני[34] - דידע מתחילה מילתיה דרב חסדא[35]. וגם איירי ליה מעיקרא בפתוחות[36] - הוצרך להעמיד מנצפ"ך בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא[37].
והכא ה"ק[38]: ותסברא והכתיב: אלה המצות[39] והך קושיא איתותב בין בפתוחות בין בסתומות[40]. ועוד[41] את"ל דבסתומות איירי - אכתי[42] תקשה והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך וכו'.
וכן פיר"ת. וז"ל: שהגיה[43] בספר הישר:[44] "מנצפ"ך צופים אמרום, כמו: קול צופיך (ישעיהו נב) - נביאים. צופים מהר אפרים (שמואל א א). ממאתים נביאים (מצופים) שעמדו להם לישראל, והיו צופים הללו לאחר ששרף אמון את התורה. ומשום לשון נופל על הלשון נקרא מנצפ"ך בלשון צופיך[45].
ותסברא: והכתיב אלה המצות ועוד[46] והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו' - ומשני אין מהוי הוי.
ולא קשיא מידי[47] דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות[48] וכי מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא? - דהכי אורחיה: זיל הכא קא מדחי ליה - מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר.
ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח תרוייהו.
ורבי ירמיה קאמר מנצפ"ך צופים אמרום אפתוחות ואסתומות וכדמסיק הש"ס: