בשלמא[1] אינהו מיפרשי, אלא אבהתייהו[2] מנלן?
בשלמא - ירמיה, וחנמאל - דכתיב: ויבא אלי חנמאל בן דודי כדבר ה'[3] (ירמיהו לב) ברוך ושריה - מצינו שהיו תלמידי ירמיה. ברוך דכתיב: מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו[4] (ירמיהו לו) ושריה בתוך ספר ירמיה (נא) הדבר אשר צוה ירמיה את שריה בן מחסיה וגו'.[5] ומצינו בתלמידי נביאים שהיו נביאים: נחה רוח אליהו על אלישע, ויהושע תלמיד משה. ולקמן תניא בברייתא: ברוך בן נריה, ושריה בן מחסיה, ודניאל, ומרדכי, וחגי, זכריה, ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתיים לדריוש:
כדעולא.
דאמר עולא: כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות - בידוע שהוא נביא בן נביא.
שמו ולא שם אביו - בידוע שהוא נביא ולא בן נביא.
שמו ושם עירו מפורש - בידוע שהוא מאותה העיר.
שמו ולא שם עירו - בידוע שהוא מירושלים.
במתניתא תנא: כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון (צפניה א[6]) דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה[7] - בידוע שהוא צדיק בן צדיק.
וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון: (ירמיהו מא, א[8]) ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע[9] - בידוע שהוא רשע בן רשע.
ישמעאל בן נתניה - הוא שהרג את גדליהו בן אחיקם הצדיק:
אמר רב נחמן: מלאכי זה מרדכי, ולמה נקרא שמו: מלאכי - שהיה משנה למלך.
מיתיבי: ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה, ודניאל, ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה, ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש?
בשנת שתים לדריוש - האחרון, נתנבאו לבני הגולה, שיחזרו לבית המקדש. שנתבטלה המלאכה זה שמונה עשרה שנה על ידי שמרונים משהתחילו בה בימי כורש:
תיובתא.
תניא. אמר רבי יהושע בן קרחה: מלאכי זה עזרא. וחכ"א: מלאכי שמו.
אמר רב נחמן: מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא.
דכתיב בנביאות מלאכי: (מלאכי ב) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר.[10]
בגדה יהודה - סיפיה דקרא ובעל בת אל נכר:
ומאן אפריש נשים נכריות - עזרא.
דכתיב: (עזרא י) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות[11]
תנו רבנן. ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה [רחב ואביגיל] ואסתר.
ולמאן דאמר: אסתר ירקרוקת היתה - מפיק אסתר ומעייל ושתי.
תנו רבנן: רחב בשמה זינתה,
בשמה זינתה - המזכיר את שמה נגרר אחר תאות זנות:
יעל - בקולה, אביגיל - בזכירתה, מיכל בת שאול - בראייתה.
אמר רבי יצחק: כל האומר רחב רחב מיד ניקרי.
נקרי - רואה קרי:
א"ל רב נחמן: אנא אמינא: רחב רחב ולא איכפת לי.
אמר ליה: כי קאמינא ביודעה ובמכירה.
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה[12]
מאי?
ה"ג מאי אמר - כשצעק צעקה גדולה ומרה, מה היה אומר בצעקתו:
אמר רב:
רב אמר - כך היה צועק:
אמר: גבה המן מאחשורוש.
גבה המן מאחשורוש - שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש:
ושמואל אמר: גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה.
גבה מלכא עילאה. - כינוי הוא להיפוך בלשון נקיה:
ותתחלחל המלכה[13]
מאי ותתחלחל?
ותתחלחל - נתמסמס חלל גופה:
אמר רב: שפירסה נדה.
ור' ירמיה אמר: שהוצרכה לנקביה.
ותקרא אסתר להתך[14]
אמר רב: התך זה דניאל.
ולמה נקרא שמו התך - שחתכוהו מגדולתו.
שחתכוהו מגדולתו - בימי אחשורוש. שהרי בלשצר השליטו תלתא במלכותו. וכן דריוש המדי. שנאמר: ועלה מנהון סרכיא תלתא די דניאל חד מנהון. (דניאל ו[15]) וכן כורש שנאמר: ודניאל הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה. (שם[15]) וכשמלך אחשורוש חתכו מגדולתו:
ושמואל אמר: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.
לדעת מה זה ועל מה זה
אמר רבי יצחק: שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן: (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים[16]
ויגידו למרדכי את דברי אסתר[17]
ואילו איהו, לא אזל לגביה
ואלו איהו - דניאל לא אזיל להשיב שליחותו:
- מכאן שאין משיבין על הקלקלה.
על הקלקלה - שהיתה אסתר מונעת לבא אל המלך. לפיכך לא השיב התך את שליחותו. ואסתר שלחה דבריה ע"י אחרים:
לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת[18]
אמר רבי אבא: שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו באונס
עד עכשיו - נבעלתי באונס:
ועכשיו ברצון.
ועכשיו - מכאן ואילך מדעתי:
וכאשר אבדתי אבדתי
כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך.
אבדתי ממך - ואסורה אני לך. דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה:
ויעבור מרדכי[19]
אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית.
יו"ט ראשון של פסח - שהרי בי"ג בניסן נכתבו האגרות[20] וניתן הדת בשושן[21], וי"ד וחמשה עשר וששה עשר התענו[22], ובששה עשר נתלה המן בערב[23]:
ושמואל אמר: דעבר ערקומא[24] דמיא.
דעבר ערקומא דמיא - לאסוף היהודים שבעבר השני:
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות[25]
בגדי מלכות מיבעי ליה?
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש[26].
כתיב הכא: ותלבש, וכתיב התם: (דברי הימים א יב) ורוח לבשה את עמשי.
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן. ואלו הן: דוד ודניאל.
דוד - דברכיה ארונה - דכתיב: (שמואל ב כד) ויאמר ארונה אל המלך וגו'[27].
דניאל - דברכיה דריוש,- דכתיב: (דניאל ו) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך[28].
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה (בראשית כ) הנה הוא לך כסות עינים,[29] ונתקיים בזרעה:[30] (בראשית כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו[31]
ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם אדם שופת קדרה
שופת את הקדרה - מושיבה על הכירה - היא קרויה שפיתה:
ואח"כ נותן לתוכה מים.
אבל הקב"ה נותן מים ואחר כך שופת הקדרה.
לקיים מה שנאמר: (ירמיהו י) לקול תתו המון מים בשמים[32].[33]
ואמר ר"א אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי[34].[35]
ואמר ר"א אמר רבי חנינא:[36] צדיק אבד - לדורו אבד[37].
משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה.
וכל זה איננו שוה לי
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר: כל זה אינו שוה לי - כדרב חסדא.
דאמר רב חסדא: זה בא בפרוזבולי
וזה בא בפרוזבולי - מרדכי בא אליו בטענת עושר, המן בא בטענת עוני. שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם:[38]
בולי - לשון עושר. כדאמרינן: (גיטין דף לז.) ושברתי את גאון עוזכם[39] - אלו בולאות שביהודה:
וזה בא