ורבא - דמצלי אצלויי:
דמצלי אצלויי - על צידיהן. ולא נופלין על פניהן ממש - לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו:
ביו"ט חמשה ביוה"כ ששה וכו':[1]
מתני' מני: לא ר' ישמעאל ולא רבי עקיבא?
דתניא: ביו"ט חמשה, וביום הכפורים ששה, ובשבת שבעה. אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן. דברי ר' ישמעאל.
ר"ע אומר: ביו"ט חמשה וביום הכפורים שבעה ובשבת ששה. אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן.
מני?
אי ר' ישמעאל - קשיא תוספת?[2]
אי ר"ע - קשיא ששה ושבעה?[3]
אמר רבא: תנא דבי רבי ישמעאל היא.
הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל היא:
דתנא דבי ר' ישמעאל: ביום טוב - חמשה, ביוה"כ - ששה, בשבת - שבעה.
אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. דברי ר' ישמעאל.
קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל?
Audio Video
מאן תנא להא דתניא: ביו"ט - מאחרין לבוא וממהרין לצאת.
ביו"ט מאחרין לבא - לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו"ט. כך מפורש במסכת סופרים:
וממהרין לצאת - משום שמחת יום טוב:
ביום הכפורים - ממהרין לבוא ומאחרין לצאת.
ובשבת - ממהרין לבוא וממהרין לצאת.
ובשבת ממהרין לבא - שכבר תיקנו הכל מערב שבת, ויפה למהר ביאתן, לקרות שמע כוותיקין:
וממהרין לצאת - משום עונג שבת:
לימא ר"ע דאית ליה גברא יתירא[4].
אפילו תימא רבי ישמעאל - דנפיש סידורא דיומא[5].
הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי?
פליגי בה: רבי יצחק בר נחמני וחד דעמיה, ומנו - רבי שמעון בן פזי.
ואמרי לה: ר' שמעון בן פזי וחד דעמיה, ומנו - רבי יצחק בר נחמני.
ואמרי לה: ר' שמואל בר נחמני.
חד אמר: כנגד ברכת כהנים.
ברכת כהנים - שלשה תיבות בפסוק ראשון, וחמשה בפסוק שני, ושבעה בפסוק שלישי:
וחד אמר: כנגד שלשה שומרי הסף[6].
חמשה מרואי פני המלך.
שבעה רואי פני המלך[7].
חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך - שבעה הם, כדכתיב: שבעת שרי פרס ומדי[8], ומהם יש חמשה חשובים. כדכתיב בסוף מלכים: שלשה שומרי הסף. בסוף ספר מלכים. וכנגדן תיקנו אלו מעין דבר מלכות:
תני רב יוסף: ג' חמשה ושבעה: שלשה - שומרי הסף, חמשה - מרואי פני המלך, שבעה - רואי פני המלך.
אמר ליה אביי[9] עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר?
אמר ליה: לא הוה ידענא דצריכתו ליה. ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו.
אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה: הני ששה דיוה"כ כנגד מי?
אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו.
שנאמר: (נחמיה ח[10]) ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם.
הני שבעה הוו?
היינו זכריה היינו משלם.
ואמאי קראו: משלם?
דמישלם בעובדיה.
דמישלם בעובדיה - תמים במעשיו:
ת"ר: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה.
אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.
איבעיא להו: מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה?
רב הונא ור' ירמיה בר אבא.
חד אמר: עולה. וחד אמר: אינו עולה.
מ"ד עולה: דהא קרי.
ומ"ד אינו עולה: כדעולא.
דאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה - מפני כבוד תורה.
מפני כבוד תורה - שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה. וכיון דמשום כבוד תורה הוא ולא משום חובה לאו ממנינא הוא:
וכיון דמשום כבוד תורה הוא - למנינא לא סליק.
מיתיבי: המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו בתורה.
כנגד ז' שקראו בתורה - לא פיחת כל אחד משלשה פסוקים:
ואם איתא - עשרים וארבעה הויין?
ואם איתא - דאינו עולה מן המנין - הוו להו שמונה שקראו בתורה וכ"ד בעינן בנביא:
כיון דמשום כבוד תורה הוא