קרי עליה (תהילים נ): ושם דרך אראנו בישע אלהים[1].
קרי עליה ושם דרך - שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה מהן שלא להקשות:
תנו רבנן. אין מציינין: לא על כזית מן המת.
ולא על עצם כשעורה.
ולא על דבר שאינו מטמא באהל.
אבל מציינין: על השדרה,
אבל מציינין על השדרה - שאע"פ שאינה אלא עצם אחד מטמא טומאה באהל:
ועל הגולגולת,
על רוב בנין,
רוב בנינו - כגון עצמות גדולות, כגון קוליות אע"פ שאין בו רוב מנינו:
ועל רוב מנין המת.
רוב מנינו - רוב העצמות ואע"פ שאין בו רוב בנינו:
ואין מציינין על הוודאות.
אין מציינין על הוודאות - הואיל דברור לכולי עלמא דאית ביה טומאה ודאית - לא מטלטלי באותו מקום טהרות:
אבל מציינין על הספיקות.
אבל מציינין על הספיקות - שיש עליהן אהל, כגון סככות ופרעות הסמוכות לרה"ר הסמוך לבית הקברות, דמספקא לן בהו טומאה, דכיון דיש עליהן אהל רגילים לקבור שם במקום צנוע:
ואלו הן הספיקות: סככות, ופרעות, ובית הפרס.
סככות ופרעות ובית הפרס - מפרש לקמן:
ואין מעמידין ציון במקום טומאה, שלא להפסיד את הטהרות.
אין מעמידין הציון על הטומאה שלא להפסיד טהרות - שאם הטומאה ממש תחת הציון, אינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום ויטמאו הטהרות, שהרי הטומאה תחת הציון. אלא עושין הציון סמוך לטומאה ברחוק כל שהוא וכשבא על הציון מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה:
ואין מרחיקין ציון ממקום טומאה,
אין מרחיקין את הציון ממקום טומאה - יותר מכל שהוא:
שלא להפסיד את ארץ ישראל.
שלא להפסיד ארץ ישראל - שכשרואה הסימן מיד פורש, ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא לצורך:
וכזית מן המת אינו מטמא באהל?
וכזית מן המת אינו מטמא באהל - דקתני: אין מציינין על כזית מן המת ולא על כל דבר שאינו מטמא באהל:
והא [תנן]: אלו שמטמאין באהל - כזית מן המת?
אמר רב פפא: הכא בכזית מצומצם עסקינן, דסוף סוף מיחסר חסר.
אמר רב פפא - לעולם כזית מטמא באהל, והא דקתני: אין מציינין - בכזית מצומצם עסקינן, דמחסר חסר בקרקע, ולהכי אין מציינין:
מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה,
ישרפו עליו [תרומות] וטהרות שעה אחת - דכל העובר על אותו כזית כשנקבר מחדש שורפין טהרותיו דעדיין לא חסר:
ואל ישרפו עליו לעולם.
ואל ישרפו עליו לעולם - שאם מציינין אותו שורפין עליו (על) כל תרומה שעוברין על אותו ציון לעולם שלא לצורך שהרי חסר. וזימנין דלא חזי ליה, כגון בלילה, וכי הדר חזי ליה ואמר: נטמאת תרומתי ושרף לה, והיא לא נטמאת, דההיא כזית כבר חסר. וכשאין מציינין אותו אין שורפין עליו אלא מחדש שלא חסר:
ואלו הן הספיקות: סככות, ופרעות.
סככות - אילן המיסך על הארץ.
אילן המיסך על הארץ - וטומאה תחת נוף אחד ואינו יודע תחת איזה נוף - עושה ציון:
פרעות - אבנים פרועות היוצאות מן הגדר.
בית הפרס - כדתנן: החורש את הקבר - הרי הוא עושה בית הפרס.
בית הפרס - חצי[2]. מענה - תלם אחד של מאה אמה:
וכמה הוא עושה?
מלא מענה[3] מאה אמה.
ובית הפרס מי מטמא באהל[4]?
והאמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח אדם בית הפרס והולך.
מנפח אדם - ההולך לשחוט פסחו, דאם יש עצם כשעורה המטמא בהיסט[5] מתפזר ברוח, ועושה פסח בבית הפרס אזיל לו. ואי מטמא באהל. היכי אזיל עליה:[6]
ו[7]רב יהודה בר אמי משמיה דעולא אמר: בית הפרס שנידש[8] - טהור[9].
אמר רב פפא: לא קשיא: כאן[10] - בשדה שאבד בה קבר
בשדה שאבד בה קבר - קתני דמציינין, דמטמא באהל. אבל בשדה שנחרש בה קבר - אין צריך לציין ולא מטמא באהל: דנימא מחרישה סלקיה לטומאה:
כאן - בשדה שנחרש בה קבר.
ושדה שנחרש בה קבר בית הפרס קרי ליה?
אין.
והתנן: שלשה בית הפרס הן:
שלשה בית הפרס הן - שאין הולכין בו אוכלי תרומה:
שדה שנאבד בה קבר,
ושדה שנחרש בה קבר,
ושדה בוכין.
מאי שדה בוכין?
רב יהושע בר אבא משמיה דעולא אמר: שדה שמפטירין בה מתים.
שמפטירין בה את המתים - שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר נפטרין אלו שהביאום ממקומן והולכין להם ובאין אנשי המקום ומקבלין אותן ורוחצין אותן שם וקוברין אותן:
וטעמא מאי?
וטעמא מאי - חוששין ביה משום טומאה:
אמר אבימי: משום יאוש בעלים נגעו בה.
משום יאוש בעלים - לפי שהביאום ממקום רחוק נדלדל אבר ונפל שם ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם:
ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון?
ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון - דקא מתרצת הא דקתני מנפח אדם בית הפרס כשנחרש:
והא תניא: מצא שדה מצויינת, ואין ידוע מה טיבה.
ואינו יודע מה טיבה - אם הוא שדה שנחרש בה קבר ויכול לילך בניפוח, ואם מפני שנאבד בה קבר ואינו יכול להכנס בה בנפיחה - דמטמא באהל:
- יש בה אילנות - בידוע שנחרש בה קבר.
יש בה אילנות בידוע שנחרש - השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל. אלמא מדקתני בה: מצא שדה מצויינת, דמציינין בית הפרס שנחרש:
אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר.
אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר - ולא נחרש ומטמא באהל:
ר' יהודה אומר: עד שיהא שם זקן או תלמיד - לפי שאין הכל בקיאין בדבר.
רבי יהודה אומר - לעולם לא הוי בחזקת שנחרש, עד שיהא שם זקן או ת"ח שיהא יודע שנחרש:
אמר רב פפא: כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר דציינוה.
אמר רב פפא - לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון, והאי דקתני: בידוע שנחרש בה קבר - בשדה שאבד בה קבר וציינה לאלתר:
- יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר.
יש בה אילנות בידוע שנחרש - לאחר שציינוה. ולעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון:
אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר.
אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר - ולא נחרש:
וליחוש דלמא אילנות מגואי וקבר מבראי?
וליחוש דלמא אילנות מגואי וטומאה מאבראי - ולא נחרש במקום טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות, והוי שדה שאבד בה קבר ולא נחרש. ואמאי קאמר בידוע שנחרש בה קבר:
כדאמר עולא: בעומדין על הגבולין.
הכא נמי: בעומדין על הגבולין.
בעומדין האילנות על הגבולין - של רשות הרבים, דודאי ליכא טומאה מבראי, דלא קברי אינשי ברשות הרבים אלא בין האילנות הויא טומאה, ונחרש בשביל האילנות: