רובע זרע ממין אחר
רובע - הקב אחד מכ"ד בסאה:
ימעט.
הכי גרס ימעט - שאם זרע רובע הקב - ימעטנו ויעקרנו:
והתניא: התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה?
והתניא כל השדה כולה - ואת אמרת ימעט:
לא קשיא. כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה.
דתניא: בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני בהמתן.
והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות.
אחת שמנכשין להם שדותיהן
שמנכשין שדותיהן - שלוחי ב"ד משלהן דכשנוטלין הכלאים מאליו מתנכש:
ואחת שמשליכין לפני בהמתם.
התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים.
ועדיין היו שמחין שמחה גדולה שמנכשין שדותיהן.
התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:
משנה
ר"א בן יעקב אומר: מושכין את המים מאילן לאילן,
מושכין המים מאילן לאילן - דהוי כשדה בית השלחין, דפסידא יתירא איכא. אבל לא ישקה את השדה כולה שדה בית הבעל:
ובלבד שלא ישקה את כל השדה.
זרעים שלא שתו לפני המועד
זרעים שלא שתו לפני המועד - שלא היו מלומדין לשתות תמיד לפני המועד:
- לא ישקם במועד.
לא ישקם במועד - דהואיל ולא משקה להו תדיר לפני המועד, לא הוי ליה פסידא אי לא משקה להו במועד:
וחכמים מתירין בזה ובזה:
וחכמים מתירים בזה ובזה - להשקות את כל השדה כולה ולהשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד. והאי חכמים היינו ר"מ דאמר לעיל (דף ב.): משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל:
גמרא
אמר רב יהודה: אם היתה שדה מטוננת - מותר
אמר רב יהודה - הא דאמר ר"א: אבל לא ישקה את השדה כולה, אבל אם היתה שדה מטוננת לחה ויבשה מותר להשקותה, אע"ג דהוה שדה בית הבעל, דכיון דהויא לחה עד השתא אי לא משקה לה הוי פסידא יתירא:
תניא נמי הכי: כשאמרו אסור להשקותן במועד - לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד.
אבל זרעים ששתו לפני המועד - מותר להשקותן במועד.
ואם היתה שדה מטוננת - מותר.
ואין משקין שדה גריד במועד.
שדה גריד - יבשה מעולם שאין צריך להשקותה:
וחכמים: מתירין בזה ובזה.
בזה ובזה - בשדה גריד, ובזרעים שלא שתו לפני המועד:
אמר רבינא: שמע מינה - האי תרביצא
תרביצא - גינה:
שרי לתרבוצי בחולא דמועדא.
שרי לתרבוצי - לזלף עליה מים אע"ג דליכא פסידא. לתרבוצי - להשקות, לשון: אין מכבדין ואין מרביצין - היינו השקאה פורתא, כדי שיצאו הירקות, וכדמפרש באידך ברייתא לקמיה. ומשקין - היינו השקאה גמורה של בית השלחין:
שדה גריד מאי טעמא - דאפלא משוי לה חרפא,
אפלא לשוויי חרפא - דליכא פסידא, ואפ"ה שרי להשקותה כך ולהשביחה, ה"נ בגינה מרביצין:
ה"נ אפלא משוי לה חרפא.
ת"ר: מרביצין[1] שדה לבן בשביעית.
שדה לבן - בית הבעל:
אבל לא במועד[2].
והא תניא: מרביצין בין במועד בין בשביעית?
אמר רב הונא: לא קשיא.
הא, ר"א בן יעקב. הא, רבנן
הא - דקתני: אבל לא ישקם במועד - היינו ר"א בן יעקב, דאמר: אבל לא ישקה את כל השדה כולה. והא דתני: בין במועד בין בשביעית - היינו חכמים דמתירין להשקות אפי' כל השדה:
תניא אידך: מרביצין שדה לבן ערב שביעית, כדי שיצאו ירקות בשביעית.
כדי שיצאו בשביעית - אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו בשביעית:
ולא עוד אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית, כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית:
משנה
צדין את האישות[3] ואת העכברים
משדה האילן ומשדה הלבן.
צדין האישות - בשדה האילן במועד, מפני שמפסידין בו:
כדרכו
כדרכו - שאין צריך לשנות בצידה:
במועד, ובשביעית.
ובשביעית - אע"ג דמתקן השדה:
וחכ"א: משדה האילן - כדרכו.
בשדה האילן - צד כדרכו, מפני שהפסד מרובה הוא:
ומשדה הלבן - שלא כדרכו.
ובשדה לבן שלא כדרכו - ואינו יכול לצוד כדרכו בשדה לבן, משום דלא מפסיד כולי האי בשדה לבן:
ומקרין את הפירצה במועד.
ומקרין את הפירצה - שאם נפלה מקצתה, חוזר ומתקנה במועד:
ובשביעית - בונה כדרכו:
ובשביעית בונה כדרכו - מתחילה. אע"ג דמיחזי דעביד נטירותא לפירי:
גמרא
מאי אישות?
אמר רב יהודה: בריה שאין לה עינים.
בריה שאין לה עינים - וחופר בקרקע:
אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא: מאי קרא
מאי קרא - דאישות בריה שאין לה עינים:
(תהילים נח) כמו שבלול תמס יהלך[4]
דכתיב כמו שבלול תמס יהלך - שבלול שקורין לימצו"ן, תמס יהלך. כלומר כשיוצא[5] חוץ מנרתיקו, רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת. תמס כמו ונמס:
נפל אשת, בל חזו שמש
נפל אשת בל חזו שמש - כלומר כך אישות נופלות פתאום לארץ ומתים, דלא חזו:
ת"ר: צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן, כדרכו.
ומחריבין חורי נמלים.
כיצד מחריבין?
רשב"ג אומר: מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה, והן חונקין זה את זה.
וחונקין זו את זו - מפני שמריחין את העפר ואין מכירין באותו עפר:
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: והוא דקאי בתרי עברי נהרא.
והוא דקאי בתרי עברי נהרא - דכיון דאיכא הפסק מים בין הני תרתי חורי נמלים, אין מכירים הני בעפר דהני:
והוא דליכא גשרא.
גישרא - גשר:
והוא דליכא גמלא.
גמלא - שאין לו גשר אלא מנסר אחד:
והוא דליכא מצרא.
ומצרא - עדיין קטן מגמלא. אין יכול להלך עליו אלא כשקושרים חבל אחד משני עברי הנהר בשתי יתידות ואוחזין בו והולכין על אותו גשר צר. אבל אי איכא חד מהן - מכירין הני בחורי דהני: