עד כמה -
עד כמה - מרוחקין הני תרי חורי נמלים. דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני:
עד פרסה:
עד פרסה - אי ליכא פרסה בינייהו אע"ג דאיכא נהרא וליכא מעבר מכירין הני בחורי דהני:
רבי יהודה אומר משדה האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו:
תנו רבנן. כיצד כדרכו - חופר גומא ותולה בה מצודה.
כיצד שלא כדרכו - נועץ שפוד
נועץ שפוד - במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותן:
ומכה בקורדום ומרדה האדמה מתחתיה.
תניא [ר"א ב"י] אומר כשאמרו משדה לבן שלא כדרכו.
לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר.
אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן - אפילו כדרכו, שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות:
ומקרין את הפירצה במועד:
כיצד מקרין?
רב יוסף אמר: בהוצא
הוצא - ענפי דקל דתמרים:
ודפנא
דפנא - בייר[1] וקעבד גדר מדפנא ומגדל אותה מהוצי הדקל:
במתניתא תנא: צר בצרור
צר בצרור - מניח אבנים זה על גב זה:
ואינו טח בטיט.
אמר רב חסדא: לא שנו
אמר רב חסדא לא שנו - דאמר מתני': מקרין אבל אינו בונה כדרכו:
אלא כותל הגינה.
בכותל גינה - דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי:
אבל כותל החצר - בונה כדרכו
אבל בכותל חצר בונה כדרכו - דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה:
לימא מסייע ליה.
כותל הגוחה
גוחה - שוחה ונטוי:
לרשות הרבים -
סותר ובונה כדרכו,
סותר ובונה כדרכו - דהיינו כותל חצר מסייע ליה לרב חסדא:
מפני הסכנה.
מפני הסכנה - שלא תפול על הולכי ברשות הרבים:
התם כדקתני טעמא: מפני הסכנה.
ואיכא דאמרי: תא שמע. כותל הגוחה לרה"ר - סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה.
מפני הסכנה - אין, שלא מפני הסכנה - לא
שלא מפני הסכנה לא - קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר בונה כדרכו אע"פ דליכא סכנה:
לימא תיהוי תיובתיה דרב חסדא?
אמר לך רב חסדא:
התם סותר ובונה
תריץ - לא קשיא לרב חסדא, דהא דקתני במקום סכנה - היינו דסתר לה כשגוחה ובונה לה שפיר:
הכא בונה ולא סותר.
הכא - דקאמר רב חסדא שלא במקום סכנה: בונה כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן, אבל לא סתר לה במועד:
התם נמי ליסתור ולא ליבני?
התם - במקום סכנה לסתור משום דאיכא סכנה ולא ליבני דבבנין ליכא סכנה:
א"כ
א"כ דלא בני:
מימנע ולא סותר.
ממנעי ולא סתרי - והוי סכנה:
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא
מתניתין נמי דיקא - כרב חסדא, דגינה אינו בונה במועד כדרכו:
דקתני: ובשביעית בונה כדרכו.
דהיכא?
אילימא דחצר - צריכא למימר?
אלא לאו דגינה
אלא לאו בגינה - ובשביעית בונה כדרכו, אבל במועד אינו בונה כדרכו:
ואע"ג דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי.
שמע מינה:
משנה
ר' מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל,
רואין את הנגעים להקל - כלומר רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר:
אבל לא להחמיר.
לא להחמיר - שאם רואה הכהן שהוא טמא - אינו אומר כלום, שאם מטמאו נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים טז): ושמחת בחגך:
וחכמים אומרים: לא להקל ולא להחמיר:
גמרא
תניא. רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל, אבל לא להחמיר.
רבי יוסי אומר: לא להקל ולא להחמיר.
שאם אתה נזקק לו להקל, נזקק לו אף להחמיר.
שאם אתה נזקק לו להקל אתה נזקק לו להחמיר - כלומר מאחר שרואהו הכהן אומר בין הוא טמא בין הוא טהור:
אמר רבי: נראין דברי רבי מאיר במוסגר. ודברי רבי יוסי במוחלט.
א"ר נראין לי דברי ר' מאיר במוסגר - שרואין ודברי רבי יוסי במוחלט:
אמר רבא: בטהור- כ"ע לא פליגי, דלא חזו ליה.
בהסגר ראשון - דכ"ע לא פליגי דחזי ליה.
בהסגר ראשון - שאם מטהר ליה - משמח ליה, אי לא מטהר ליה - לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא אלא מסגר ליה פעם שניה:
כי פליגי