לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום.
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום - כלומר כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו:
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דקעביד בחנם:
דעביד בחנם - מ"ד משום מעות שזימן לרגל, כיון דספדן עביד בחנם - שפיר דמי, ומ"ד לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום - בחנם נמי אסור:
משנה
אין חופרין כוכין וקברות במועד.
אין חופרין כוכין וקברות - לצורך מתים. שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו - דטירחא יתירא הוא:
אבל מחנכין את הכוכין במועד.
מחנכין - מפרש בגמ':
ועושין נברכת במועד.
נברכת - בריכה של כובסין. ולית ביה טירחא כולי האי:
וארון, עם המת בחצר.
וארון עם המת בחצר - שהמת שם - מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו, אבל לא בחצר אחרת - שלא יאמרו מלאכה אחרת היא:
רבי יהודה אוסר. אלא אם כן יש עמו נסרים:
ר' יהודה אוסר - להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון, אא"כ היו מנוסרים בתחילה קודם י"ט:
גמרא
מאי כוכין, ומאי קברות?
אמר רב יהודה: כוכין בחפירה, וקברות בבנין.
תניא נמי הכי: אלו הן כוכין ואלו הן קברות: כוכין - בחפירה, וקברות - בבנין:
אבל מחנכין את הכוכין:
כיצד מחנכין?
אמר רב יהודה: שאם היה ארוך מקצרו.
במתניתא תנא: מאריך בו ומרחיב בו:
ועושין נברכת כו':
מאי נברכת?
אמר רב יהודה: זו בקיע.
והתניא: הנברכת והבקיע?
אמר אביי ואיתימא רב כהנא: גיהא ובר גיהא:
גיהא ובר גיהא - בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים = בקיע. בר גיהא = בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה ונכנסין לקטנה:
וארון עם המת בחצר:
וארון עם המת בחצר - כלומר כשמת בחצר (שפיר דמי) דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא - מצי למיעבד ארון ובאותה חצר:
תנינא להא.
דתנו רבנן: עושין כל צורכי המת:
גוזזין לו שערו.
ומכבסין לו כסותו.
ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יום טוב.
מנסרין המנוסרין - יש עמו נסרין מתוקנין מערב המועד - דטורח גדול לעשותן במועד:
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מביאין עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו:
משנה
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות.
ולא מייבמין.
מפני ששמחה היא לו.
מפני ששמחה היא לו - מפרש בגמ':
אבל מחזיר הוא את גרושתו.
מחזיר גרושתו - דאינה שמחה כל כך:
ועושה אשה תכשיטיה במועד.
ועושה אשה תכשיטיה - הני תכשיטין דקא מפרש בגמ':
רבי יהודה אומר: לא תסוד - מפני שניוול הוא לה.
לא תסוד - בסיד מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועד שהיא תסוד בסיד ומצטערת:
ההדיוט תופר כדרכו.
והאומן מכליב.
ומסרגין את המטות.
ומסרגין את המטות - בגמ' מפרש:
רבי יוסי אומר: ממתחין:
גמרא
וכי שמחה היא לו מאי הוי?
מאי הוי - וכי שמחה אסורה ביו"ט:
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה.
דאין מערבין שמחה בשמחה - כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה:
רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא, דרב הוא.
דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד?
שנאמר (דברים טז): ושמחת בחגך - בחגך ולא באשתך.
עולא אמר: מפני הטורח.
מפני הטורח - ליטרח לצורך נישואין, וטירחא במועד אסור:
רבי יצחק נפחא אמר: מפני ביטול פריה ורביה.
משום ביטול פריה ורביה - דאי שרי נשואין ביו"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד, שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין:
מיתיבי: כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד