כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.
ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים - אל תפלס. אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:
הדר יתבי וקא מבעי להו: כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה.
הא חפצי שמים - ישוו בה.
חפצי שמים ישוו בה - כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:
וכתיב: (משלי ח, יא) כל חפצים לא ישוו בה - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה?
דאפילו חפצי שמים לא - דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:
כאן, במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים.
כאן, במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.
אמרו ליה: מאי בעית הכא?
אמר להו: דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך.
אמרו ליה: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד.
תעייל ולא תיפוק.
תיפוק ולא תעייל.
תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל - משמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה. תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:
ליחרוב ביתך
וליתוב אושפיזך.
לבלבל פתורך
ולא תחזי שתא חדתא.
כי אתא לגבי אבוה.
א"ל: לא מבעיא דברוכי לא בירכן, אבל צעורי צעורן.
א"ל: מאי אמרו לך?
הכי והכי אמרו לי.
א"ל: הנך כולהו ברכתא נינהו.
תזרע ולא תחצד - תוליד בנים ולא ימותו.
תעייל ולא תיפוק - תעייל כלתא
תעייל כלתא - שדרך כלתא הולכת אצל הבעל:
- ולא לימותו בנך דליפקון.
ולא תיפוק - דלא לימות בנך. דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:
תיפוק ולא תעייל - תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך.
ליחרוב ביתך.
ליחרב ביתך - בית קברתך, דלא תמות אלא תחיה לאורך ימים:
וליתוב אושפיזך - דהאי עלמא אושפיזך, וההיא עלמא ביתא.
דכתיב (תהילים מט): קרבם בתימו לעולם - אל תקרי: קרבם אלא קברם.
לבלבל פתורך - בבני ובנתא.
ולא תיחזי שתא חדתא - דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי.
שתא חדתא - זו שנה ראשונה של נישואין. דכתיב: כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כד):
ר' שמעון בן חלפתא: אפטר מיניה דרב.
א"ל [לבריה]: זיל לגביה דליברכך.
א"ל: יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש.
לא תבוש ולא תתבייש - לא תיבוש אחריני כדי שלא תתבייש, שלא תבא לידי כך פן תתבייש:
אתא גבי אבוה.
א"ל: מאי אמר לך?
א"ל: מילין בעלמא הוא דאמר לי.
א"ל: ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה.
ותנא בה - ושנה בה: לא יבושו עמי לעולם, והיינו לא תבייש ולא תתבייש:
דכתיב (יואל ב): ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם.
וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם:
ועושה אשה תכשיטיה:
ת"ר: אלו הן תכשיטי נשים:
כוחלת.
כוחלת - נותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:
ופוקסת.
פוקסת - מחלקת שערה לכאן ולכאן:
ומעבירה [שרק] על פניה.
ומעברת סרק על פניה - סם אחד כדי שתראה אדומה:
ואיכא דאמרי: מעברת סרק על פניה של מטה.
סכין על פניה של מטה - כדי להעביר שער של מטה:
דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה.
היתה מיקשטא - כי הני קשוטין כדאמר הכא:
באנפי כלתה.
באנפי כלתה - שהיתה כל כך זקינה, שהיתה לה כלה שהיא אשת בנה:
יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר:
לא שנו
לא שנו - הא דאמר עושה אשה תכשיטיה:
אלא ילדה
אלא ילדה - בחורה שדרכה בכך, ולהכי הוי לה שמחה במועד:
אבל זקנה לא.
אבל זקינה לא - והיכי עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא הויא זקינה:
א"ל: האלהים, אפילו אמך, ואפילו אימא דאימך, ואפילו עומדת על קברה.
ואפילו עומדת על פתח קברה - שריא להתקשט:
דאמרי אינשי: בת שיתין כבת שית, לקל טבלא רהטא:
לקל טבלא רהטא - פירוש קשקוש הזוג, ר"ל מיני זמר בהילולא. וכי היכי דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא הכי עבדא בת שיתין, והכי נמי מיקשטא:
רבי יהודה אומר לא תסוד:
תניא רבי יהודה אומר: אשה לא תסוד - מפני שניוול הוא לה.
שניוול הוא לה - שגנאי הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד:
ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד -
שיכולה לקפלו במועד - אע"פ שהיא מנוולת בסיד:
שטופלתו במועד.
שאע"פ שמצירה היא עכשיו, שמחה היא לאחר זמן.
ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא?
ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא - אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה וכו':
והתנן רבי יהודה אומר: נפרעין מהן מפני שמצר.
נפרעים מהם - מהכותים ביום חגם, מפני שהוא מצער. דכל אדם שפורע מיצר. אבל לא משלמים להם ממון ביום חגם, לפי שמשמחם ביום חגם, ומודה לע"ז, כדפי' במס' ע"ז:
אמרו לו: אע"פ שמצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן.
שמח הוא לאחר זמן - שפרע לו ואמאי נפרע מהן, אבל לרבי יהודה לא אית ליה האי סברא - דמשום שמיצר עכשיו שרי. והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן:
אמר רב נחמן בר יצחק: הנח להלכות מועד
הנח להלכות מועד - להכי א"ר יהודה הכא דשרי אע"פ שהיא מצירה כו':
דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו.
דכולהו הלכות מועד - דשרי משום האי טעמא נמי שרו, כגון אפיה ובישול דמצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו ביו"ט:
רבינא אמר: גוי לענין פרעון לעולם מצר.
כותי לעולם מיצר - שפורע. ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם, אע"פ שמיצר שמח וכו'. אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:
אמר רב יהודה: בנות ישראל שהגיעו לפירקן.
שהגיעו לפירקן - לשיער:
ולא הגיעו לשנים.
ולא הגיעו לשנים - שאינן בנות י"ב שנה ויום אחד, שעדיין אינו דין שיהא להן שער, ובושות על כך:
עניות - טופלות אותן בסיד.
עניות טופלות - השיער בסיד, ומשירות אותן:
עשירות - טופלות אותן בסולת.
בנות מלכים - בשמן המור.
שנאמר (אסתר ב): ששה חדשים בשמן המור.
מאי שמן המור?
רב הונא בר חייא אמר: סטכת.
רב ירמיה בר אמי אמר: שמן זית שלא הביא שליש.
תניא רבי יהודה אומר: אנפיקינון
אנפיקינון - היינו אנפיקינון דקתני התם במנחות (דף פה:) אנפיקינון לא יביא - היינו אותו שמן שעושין מזיתים:
- שמן זית שלא הביא שליש.
שלא הביאו שליש - שלא בישלו שליש:
ולמה סכין אותו
ולמה סכין אותו - אכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו':
- שמשיר את השער ומעדן את הבשר.
רב ביבי הוה ליה ברתא: טפלה אבר אבר.
שקל בה ד' מאה זוזי.
ושקל בה ארבע מאה זוזי - שנתייפת, ונטל מבעלה כך:
הוה ההוא גוי בשבבותיה דה"ל ברתא.
טפלה בחד זמנא - ומתה.
טפלה כולה בחד זימנא - דסבר למיעבד כרב ביבי ומתה:
אמר קטלא ביבי לברתי.
אמר רב נחמן: רב ביבי דשתי שיכרא - בעיין בנתיה טפלא.
בעיין בנתין טפלא - דשכר מגדל השער ומעבה את הבשר:
אנן דלא שתינן שיכרא - לא בעיין בנתין טפלא: