ליריד של עכו"ם
יריד של עכו"ם - יומא דשוקא:
ולוקחים בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים,
וכותב ומעלה בערכאות שלהן
ומעלה בערכאות - לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא - שרי:
מפני שהוא כמציל מידן.
רב: שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי
אוהרי - שצדין בו דגים שקורין רוש"א:
בחולא דמועדא.
מאי טעמא?
מעשה הדיוט הוא.
אבל איזלי - אסור.
איזלי - רשתות שצדין בו עופות:
מאי טעמא?
מעשה אומן הוא.
רב יהודה: שרא לאמי תנורא[1] למיגדל תנורי.
למגדל תנורא - לעשות התנור מחדש:
ולרבה בר עשבי[2] - למיגדל מהולתא.
מהולתא - נפה:
איני?
והא תני רבה בר שמואל: ושוין[3] שאין גודלין תנור לכתחילה?
לא קשיא, כאן[4] - בימות החמה.
בימות החמה - כלומר, כשיש[5] ימות החמה, כגון בפסח דחבול[6] עלמא, שאין יורדין בו גשמים - מותר לעשות בו תנור, לפי שלאלתר יבש, ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל:
כאן בימות הגשמים:
כאן בימות הגשמים - כלומר כשיורדין הגשמים ברגל, כגון בסוכות - אין עושין תנור, לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל, ועבד טירחא שלא לצורך הרגל:
משנה
עושין מעקה לגג ולמרפסת.
מעקה למרפסת - כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות, כעין שיש על שפת נהר רייניס: מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן.
שפין את הסדקין[7]
שפין את הסדקין - שבתנור:
ומעגילין אותן במעגילה - שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול כדי לסתום הסדקין:
ביד וברגל[8],
ביד וברגל - שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים או בועט ברגלו על קרקעות התנור:
אבל לא במחלצים[9].
מחלצים - עץ כעין רגל, שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה:
הציר[10]
ציר - רגל הדלת, כמו: הדלת תסוב על צירה (משלי כו):
והצינור[11]
צינור - הוא החור שבאסקופא התחתונה, כמו: צינורא דדשא:
והקורה[12]
הקורה - מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו"ר:
מנעול - בלבדור"א:
והמפתח
שנשברו - מתקנן במועד[13],
ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד[14].
ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד - כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד:
וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד[15] - כובשן:
וכבשין - של ציר כלומר דגים ושאר דברים שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד, שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד, שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:
גמרא
היכי דמי מעשה הדיוט?
רב יוסף אמר: בהוצא,
הוצא - הוצי דקל:
דופנא - עבדי לחיים של גדר:
במתניתא תנא: צר בצרור[18] ואינו טח בטיט[19]:
ואינו טח בטיט - זה הוא מעשה הדיוט:
שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה:
השתא במעגילה
מעגילה - דרך אומנות יותר:
אמרת שרי, ביד וברגל מיבעיא?
ביד וברגל - דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן:
הכי קאמר: שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל.
כעין מעגילה - ולא מעגילה ממש, אלא כעין מעגילה ביד וברגל:
אבל לא במחלצים[20]:
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד:[21]
ורמינהי: עד ימיו[22] היה פטיש מכה בירושלים כו'[23].
עד ימיו - של יוחנן כ"ג היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד, והוא גזר עליו ובטלו. אלמא אסור, ומתני' קתני: ומתקנין מנעול ומפתח:
עד ימיו אין, מכאן ואילך לא?
לא קשיא. כאן - בדנפחי[24]
בדנפחי - דפטיש היינו קורנס[25] - אסור דהוי קלא רבה, ואולודי[26] קלא אסור:
כאן - בדנגרי[27].
מתניתין דמתקנין אלו בחוש"מ בדנגרי[28] - במנעול של עץ - שרי, דלא הוי קלא רבה:
מתקיף לה רב חסדא: יאמרו קלא רבה אסיר קלא זוטר שרי?[29]
אלא אמר רב חסדא לא קשיא: הא במגלי[30]
מגלי - מסר הגדול[31] - שרי, דלא מוליד קלא כלום:
הא בחציני[32].
בחציני - ברר"א[33] אסיר, דהוי אולודי קלא טפי:
רב פפא אמר: כאן קודם גזירה, כאן לאחר גזירה[34].
לאחר שגזר - יוחנן כ"ג:
רב אשי אמר: הא ר' יהודה[35], הא ר' יוסי.
הא ר' יהודה הא ר' יוסי - בפירקא דלקמן (דף יב.) דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד, ומתני' דשרי הכא כל הני בלא שינוי - ר' יוסי היא[36]:
דאמר ר' יצחק בר אבדימי: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כר' יוסי.
אמר רבינא: כמאן מדלינן[37] האידנא[38] קביותא[39] דדשא[40] בחולא דמועדא?
כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא - כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי:
כמאן? - כרבי יוסי:
כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן:
בדיתא
בדיתא - שם נהר:
לבאי
לבאי - שם מקום:
כוורי
כוורי - הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה:
אזיל כולי עלמא צוד, אייתו כוורא.
שרא להו רבא למימלח מינייהו.
למימלח - הרבה אע"פ שאין יכולים לאוכלן במועד, שהרי היו מלוחין הרבה:
אמר ליה אביי: והא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד - כובשן.
כבשין - בחומץ ובמלח שקורין קונפושט"א, והכא נמי כיון שמלחן הרבה כדי להצניען, תו לא חזו במועד:
אמר ליה: כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי - כפרקמטיא האבד דמי, ושרי.
ואיכא דאמרי: שרי להו רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח.
אמר ליה אביי: והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן?
אמר ליה: הני נמי
אמר ליה הני נמי - דמלחינהו:
מיתאכלי
מתאכלי - במועד:
אגב איצצא.
אגב איצצא - שמושך המלח מהן:
כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצצי ואכל.
שיתין איצצי - כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים מצצי ליה ששים זימני:
רבא איקלע לבי ריש גלותא, עבדי ליה שיתין איצצי ואכל.
רב איקלע
רב איקלע - במועד:
לבי רב שפיר.
אייתו לקמייהו ההוא כוורא תילתא בישולא תילתא מילחא
תילתא מילחא - אגב איצצא:
ותילתא טוויא.
אמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא סמוך למיסרחיה מעלי.
סמוך למיסרחיה מעלי - כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתה דניצוד:
ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא טווייא באחוה.
טוויא באחוה - במלח שהמלח נברא מן המים כדגים:
אסוקיה באבוה
אסקיה באבוה - לאחר שצלאו נותנו במים צונן:
מיכלי בבריה
אכליה בבריה - מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו:
אשתי עליה אבוה.
משתיא עליה אבוה - ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים:
ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא תחלי
תחלי - שחלים:
וחלבא ליטעון גופא,
לטעון גופא - כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן:
ולא ליטעון פוריא.
ולא לטעון פוריא - לא ישן לאלתר אחריהם:
ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא, תחלי, וחלבא
מיא, ולא שיכרא
מיא ולא שכרא - מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר:
שיכרא, ולא חמרא: