ומנודה שהתירו לו חכמים.
וכן מי שנשאל לחכם והותר.
מטפחות הידים[1],
ומטפחות הספרים[2],
ומטפחות הספג[3],
הזבין והזבות והנדות והיולדות.
וכל העולין מטומאה לטהרה[4] -
הרי אלו מותרין.
ושאר כל אדם - אסורין:
גמרא
ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין?
הכי גרסינן ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין, כדתנן אנשי משמר כו' ואמר רבה בר בר חנה כו' עד כשהן מנוולים - ומאן דמתרשל ולא גילח מקמי רגל, ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל, החמירו רבנן, הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל, דלא להוי ברגל מנוולין, אם היו מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד ונכנסין לרגל כשהן מנוולין:
כדתנן: אנשי משמר[5] ואנשי מעמד[6] - אסורין לספר ולכבס.
ובחמישי - מותרין מפני כבוד השבת.
ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' אלעזר: מ"ט?
כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין.
הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין.
בעי ר' זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל
אבדה לו אבידה - שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל:
- כיון דאניס מותר.
או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא
דלא מוכחא מילתא - דלא ידעי כולי עלמא דאנוס היה אלא יאמרו הוא מכוין להשהות עד המועד:
- לא.
אמר אביי: יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין.
יאמרו כל הסריקין אסורין וכו' - כלומר דבייתוס היה יכול לסרוק חלותיו בלי שהות לפי שהיה לו דפוס ואעפ"כ אסרו משום דאמרי כל הסריקים כו', הכא נמי כיון דלא מיגליא לכולי עלמא אונסיה יאמרו כולי עלמא אסורין לגלח וזה מותר:
ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד.
מי שאין לו אלא חלוק אחד - נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא:
התם נמי יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין?
הא אתמר עלה[7], אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח עליו.
איזורו מוכיח עליו - דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד:
רב אשי מתני.
בעי ר' זירא: אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל, מהו?
אומן - כגון ספר שהכל באים אצלו ערב הרגל ורואים שאבדה לו אבידה ואנוס הוא ואינו יכול לספר עצמו:
כיון דאומן הוא מוכחא מילתא,
או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך
כי הנך - דמתניתין דקתני מגלחין דמידע לכל:
- לא.
תיקו:
ממדינת הים:
מתניתין דלא כר' יהודה.
דתניא: ר' יהודה אומר: הבא ממדינת הים לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות.
מפני שיצא שלא ברשות - כלומר הואיל ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון עצמו - לאו אנוס הוא:
אמר רבא: לשוט
לשוט - אם יצא שלא לצורך ולא יצא אלא כדי לשוט בעולם ולראותו וחזר במועד:
- דברי הכל אסור.
דברי הכל אסור - לגלח במועד:
למזונות - דברי הכל מותר.
למזונות - שיצא לחזר אחר מזונות שאין לו מזונות וחזר במועד אחריהן - דברי הכל מותר לגלח במועד לפי שיצא באונס:
לא נחלקו אלא להרויחא.
להרויחא - שיש לו נכסים הרבה ויוצא כדי להרויח יותר:
מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות.
מיתיבי: אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה
נראין לי דברי רבי יהודה - דאסר בגילוח לבא ממדינת הים - כשיצא שלא ברשות:
כשיצא שלא ברשות.
ודברי חכמים כשיצא ברשות.
ודברי חכמים - המתירין - כשיצא ברשות:
מאי שלא ברשות?
אילימא לשוט, והאמרת דברי הכל אסור?
אילימא לשוט - דקאמר רבי נראין דברי ר"י - ביצא לשוט דהיינו שלא ברשות, הא אמרת וכו'. ומאי נראין דברי רבי יהודה הלא שניהם מודים בה. אלא פשיטא להרווחא ואשמעינן דנראין לו דברי ר' יהודה שאוסר בגילוח:
ואלא למזונות, והאמרת דברי הכל מותר?
אלא פשיטא להרויחא.
אימא סיפא: נראין דברי חכמים כשיצא ברשות.
מאי ברשות?
אילימא למזונות הא אמרת דברי הכל מותר.
ואלא להרויחא, והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא?
והא נראין דברי רבי יהודה בהא - וקשיא דרבי אדרבי. דברישא נראה לו דברי ר"י דאסר בהרווחא ובסיפא נראה לו דברי חכמים דמתירין הרווחא? אלא ודאי איכא למשמע מהכא דלאו הכי הוא כדקאמרת דבלשוט ובמזונות פליגי:
הכי קאמר:
ה"ק - לאו היתר דידיה אשמעינן, ולא רואה אני קאמר, אלא פלוגתייהו קמ"ל במאי פליגי: נראין דברי ר"י האוסר לחכמים וכו':
נראין דברי ר' יהודה לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו לשוט.
שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט מודו ליה.
ונראין דברי רבנן לר' יהודה כשיצא ברשות. ומאי ניהו - למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות מודה להו.
אמר שמואל: קטן הנולד במועד - מותר לגלח במועד,
קטן הנולד במועד - ולו שערות גדולים - מותר לגלח במועד שער ראשו המצערו:
שאין לך בית האסורין גדול מזה.
שאין לך בית האסורין גדול מזה - ממעי אמו שהיה שם ואנוס הוא:
במועד אין, מעיקרא לא.
מעיקרא לא - דאם נולד קודם הרגל אינו מגלח ברגל, הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל:
מתיב ר' פנחס: כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד - מותר לגלח בימי אבלו.
הא אסור לגלח במועד - אסור לגלח בימי אבלו.