דמות דיוקני נתתי בהן,
דמות דיוקני - בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט):
ובעונותיהם הפכתיה - כפו מטותיהן עליה.
Audio Video
מנודה ומצורע מה הן בכפיית המטה?
תיקו.
אבל אסור בעשיית מלאכה.
דכתיב (עמוס ח): והפכתי חגיכם לאבל - מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה.
מנודה מהו בעשיית מלאכה?
אמר רב יוסף: ת"ש. כשאמרו אסור בעשיית מלאכה
[כשאמרו - חכמים גבי עברו אלו ולא נענו (תענית דף יג.) אסור במלאכה וכו' וכן אתה מוצא במנודה]:
לא אמרו אלא ביום.
אבל בלילה מותר.
וכן אתה מוצא במנודה ובאבל.
מאי לאו אכולהו?
מאי לאו אכולהו - קאמר דמנודה אסור:
לא - אשארא.
לא אשארא - דקתני אעטיפת הראש דאמרי' התם (דף יד:) בתענית צבור מתעטפין ויושבין כמנודין:
ת"ש: מנודה: שונה ושונין לו, נשכר ונשכרין לו.
שמע מינה.
מצורע מהו בעשיית מלאכה?
תיקו.
אבל אסור ברחיצה.
דכתיב (שמואל ב יד): ואל תסוכי שמן[1] - ורחיצה בכלל סיכה.
ורחיצה בכלל סיכה - דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהלים קט):
מנודה מהו ברחיצה?
אמר רב יוסף: ת"ש. כשאמרו: אסור ברחיצה
כשאמרו אסור ברחיצה - בתענית צבור:
לא אמרו אלא כל גופו.
אבל פניו ידיו ורגליו - מותר.
וכן אתה מוצא במנודה ובאבל.
מאי לאו אכולהו?
אכולהו - ארחיצה נמי דמנודה אסור:
לא - אשארא.
לא אשארא - קאמר דמנודה אית ליה דין דהני דתעניות צבור:
מצורע מהו ברחיצה?
תיקו.
אבל אסור בנעילת הסנדל.
מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד): ונעליך תשים ברגליך - מכלל דכולי עלמא אסור.[2]
מנודה מהו בנעילת הסנדל?
אמר רב יוסף: תא שמע.
כשאמרו אסור בנעילת הסנדל, לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך - מותר.
הא כיצד?
יצא לדרך נועל, נכנס לעיר חולץ.
וכן אתה מוצא במנודה ובאבל.
מאי לאו אכולהו?
לא - אשארא.
מצורע מהו בנעילת הסנדל?
תיקו.
אבל אסור בתשמיש המטה.
דכתיב (שמואל ב יב): וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה.[3]
ויבא אליה - לאחר אבילות:
מכלל דמעיקרא אסור.
מנודה מהו בתשמיש המטה?
אמר רב יוסף: ת"ש. כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו
מנודין היו - למקום:
ושימשו מטותיהן.
א"ל אביי: ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל?
קיל?! והא אמרת חמיר?
ספוקי מספקא ליה.
ספיקא הוא - אי קיל אי חמיר:
זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה.
זיל הכא ומדחי - דלקולא אזלי בהדייהו:
מצורע מהו בתשמיש המטה?
ת"ש. דתניא (ויקרא יד): וישב מחוץ לאהלו - שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בתשמיש המטה.
ואין אהלו אלא אשתו.
שנא' (דברים ה): לך אמור להם שובו לכם לאהליכם.
שמע מינה.
וניפשוט נמי למנודה?
אמר רב הונא בריה דרב פנחס משמיה דרב יוסף: מי קתני: שאסור? שיהא כמנודה וכאבל - במילי אחרנייתא. ואסור נמי בתשמיש המטה.
אבל אינו משלח קרבנותיו.
דתניא ר"ש אומר: שלמים - בזמן שהוא שלם
לפיכך נקראים שלמים בזמן שהוא שלם - בדעתו שדעתו מיושבת עליו:
ולא בזמן שהוא אונן.
מנודה מהו שישלח קרבנותיו?
אמר רב יוסף: ת"ש. כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו קרבנותיהן.
א"ל אביי: ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל?
קיל?! והאמרת חמיר?
ספוקי מספקא ליה. ומדחי ליה.
מצורע מהו שישלח קרבנותיו?
ת"ש. דתניא (יחזקאל מד): ואחרי טהרתו - אחר פרישתו מן המת.
שבעת ימים יספרו לו -
יספרו לו - לעיל מיניה כתיב ואל מת אדם לא יבא לטמא ובכהן משתעי ואחרי טהרתו דהיינו מפרישתו מן המת משיפריש מן המת מונין שבעת ימי הזאתו שבעת ימים אחרים יספרו לו מדאפקיה רחמנא בלשון ספירה ולא נקט הזאה שמעינן שבעת ימי ספירו אם נצטרע:
אלו ז' ימי ספירו.
(יחזקאל מד): וביום באו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש
וביום באו ביום טהרתו - כתיב בכהן גדול:
יקריב חטאתו.