כי מטו אגישרא,
כי מטו אגישרא - כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה:
קמו גמלי.
קמו גמלי - עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן:
אמר להו ההוא טייעא:
טייעא - סוחר ישמעאלים: רבנן דשיכבי רבה בר רב הונא ורב המנונא:
מאי האי?
אמרו ליה רבנן: דקא עבדי יקרא אהדדי.
עבדי יקרא - דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי:
מר אמר: מר ניעול ברישא, ומר אמר: מר ניעול ברישא.
אמר: דינא הוא דרבה בר הונא ליעול ברישא.
חליף גמליה דרבה בר הונא.
נתור ככיה ושניה דההוא טייעא.
נתור ככי - לחייו משום דבזי לרב המנונא:
פתח עליה ההוא ינוקא: גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות,
ספר מלחמות - ספר תורה. לישנא אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככי דההוא טייעא. לישנא אחרינא: גזע ישישים זה רבה בר רב הונא, דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה, ועדיף מנשיא דארץ ישראל, ועמו ספר מלחמות עמו רב המנונא:
קאת וקפוד הוכפלו
קאת וקיפוד הוכפלו - קללה. כמו: וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו לד), כלומר קללה באה והוכפלה בעולם:
לראות בשוד ושבר הבא משנער.
לראות שוד ושבר - זה שקצף הקב"ה על עולמו:
קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות.
ושמח בהם ככלה חדשה.
רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק.
כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא: תמרים הניעו ראש, על צדיק כתמר.
נשים לילות כימים
נשים לילות כימים - בהספד על ששם לילות כימים בתורה:
[על משים לילות כימים].
א"ל רב אשי לבר קיפוק:
בר קיפוק ובר אבין - הוו ספדני:
ההוא יומא מאי אמרת?
אמר ליה: אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר?[1]
לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק?[2]
בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי[3] גבים[4]?
א"ל בר אבין: ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא.
ומאי אמרת: אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה[5].
חלש דעתיה עלייהו
חלש דעתיה - דהאי מדמי ליה לשלהבת והאי לאבידה:
ואתהפוך כרעייהו
ההוא יומא לא אתו לאספודיה.
וההוא יומא - דנח נפשיה, לא ספדוהו, משום דאירע להו תקלה על ידו:
והיינו דאמר רב אשי: לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ.
לא בר קיפוק ולא בר אבין חליץ - משום דאיתהפכו כרעייהו, ותנינא (יבמות דף קג.) האי מאן דמסגי אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מתחת לרגלו:
רבא כי הוה אתא לדגלת
אתי לדגלת - חדקל:
א"ל לבר אבין: קום אימא מילתא.
קאי ואמר: באו רוב שלישית במים,
רוב שלישית - ישראל נקראו שלישית, ורבא שקול כרוב ישראל, ואמר ליה קום ואמור מילתא כלומר בקש רחמים:
זכור ורחם, תעינו מאחריך כאשה מבעלה, אל תזניחנו כאות מי מרה.
כאות במי מרה - שאשה סוטה נבדקת בהן:
(חנין, יוחנן, זירא, אבא, יעקב, יוסי, שמואל, חייא, מנחם, סימן)
רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה, לא קא הוו ליה בני.
בעא רחמי והוו ליה.
ההוא יומא דהוה ליה נח נפשיה.
פתח עליה ההוא ספדנא: שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון נדבקו[6].
בעת שמחתו - נאנח.
בעת חנינתו -
בעת חנינתו - דולד:
אבד חנינו.
אבד חנינו - אביו המחננו:
אסיקו ליה חנן על שמיה.
כי נח נפשיה דר' יוחנן פתח עליה ר' יצחק בן אלעזר: קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים.
דכתיב: (עמוס ח) והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים.
והבאתי השמש בצהרים - אשקיע השמש בצהרים:
ואמר ר' יוחנן: זה יומו של יאשיהו.
יומו של יאשיה - שנהרג יאשיה קרי יומו שמש:
כי נח נפשיה דרבי יוחנן
יתיב רבי אמי שבעה ושלשים.
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד.
לגרמיה - לדעתיה:
דהכי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אפילו רבו שלימדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד.
כי נח נפשיה דרבי זירא
רבי זירא היה מבבל ובה נולד וגדל בארץ ישראל. והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גדלה שעשועיה, ואהכי קרי ליה רבי זירא ורב זירא:
פתח עליה ההוא ספדנא: ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה. אוי נא לה אמרה רקת, כי אבדה כלי חמדתה.
אוי נא לה אמרה רקת - יכולה לומר כן. רקת היא טבריא:
כי נח נפשיה דרבי אבהו: אחיתו עמודי דקסרי מיא.
אחיתו - הורידו דמעות:
דרבי יוסי: שפעו מרזבי דציפורי דמא.
דרבי יעקב: אתחמיאו כוכבי ביממא.
איתחמיאו כוכבי - נראו הכוכבים, שנשתנה העולם מרוב צער:
דר' אסי: איעקרו כל אילניא.
דר' חייא: נחיתו כיפי דנורא מרקיעא.
כיפי דנורא - אבנים של אור:
דר' מנחם [ברבי סימאי]: אישתעו צלמנייא
אשתעו צלמנייא - נימוחו פרצוף שלהן:
והוו למחלצייא.
והוו למחלצייא - כלומר נחלקה ונתמעכה כל צורת פרצוף של צלמים וצור' המטבעות מפני צורת החסיד שנשתנית:
דרבי מנחם - בנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא, כדאמרינן בערבי פסחים (דף קד.):
והוו למחלצייא - כמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים שבה מטחין טיט הכותל:
דר' תנחום בר חייא: איתקצצו כל אנדרטיא.
אנדרטא - צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת:
דר' אלישיב: איחתרו שבעין מחתרתא בנהרדעא.
שבעין מחתרין - דגנבים דבזכותיה לא הוו אתו גנבים:
דרב המנונא: נחיתו כיפי דברדא מרקיע.
כיפי דברדא - אבנים:
דרבה ורב יוסף: נשוק כיפי דפרת אהדדי.
נשוק כיפי - כיפאות של גשרים נשתברו ונשקו זו את זו:
דאביי ורבא נשוק כיפי דדגלת אהדדי.
כי נח נפשיה דר' משרשיא טעון דיקלי שיצי
שיצי - קוצים:
ת"ר